אגמון ואח' נ' חדד

החלטה

בפני בקשה לסילוק כתב התביעה על הסף מחמת פגמים רבים שנפלו בו, וכן מהעדר עילה, העדר יריבות, העדר הרשאה להגשת התביעה בשם התובעים, העדר סמכות עניינית, אי פירוט טענות עובדתיות ואי קיום הוראות תקנות סדרי הדין, וטענות רבות נוספות.

עיינתי בבקשה לסילוק על הסף, בתגובה ובתשובה. קראתי, ושבתי וקראתי, את כתב התביעה, המנוסח באופן בלתי תקין מבחינה לשונית ותחבירית, בגיבובי מילים נעדרות רצף עובדתי ברור וקוהרנטי, בערפול ואי בהירות לגבי פרטים מהותיים, מתוך נסיון להבין את מהות הטענות העובדתיות והמשפטיות הכלולות בו.

בסופו של יום, וחרף המאמץ לבור את הבר מן התבן, ולדלות מתוך הגבב הלשוני מסכת עובדתית וטיעון משפטי העשויים להקים, באם יוכחו העובדות, עילת תביעה בת תוקף, הגעתי למסקנה כי כתב התביעה לוקה בפגמים מהותיים וכשלים משפטיים כה רבים, עד כי אין מקום להורות על תיקונו ויש להורות על מחיקתו.

להלן אפרט את הפגמים המהותיים שנפלו בכתב התביעה:

א. העדר הסמכה של התובעים לבאי כוחם: כתב התביעה נחזה כמוגש ע"י התובעים, שהינם בני זוג קשישים ואולי גם תשושי דעת, אך בפועל אין יפוי כח של התובעים לעורכי הדין המוזכרים כבאי כוחם, אלא מעין "יפוי כח" של התובעים לבנם טל אגמון (להלן: טל), ויפוי כח נפרד, של טל לעורכי הדין.

"יפוי הכח" של התובעים לטל אינו מאומת ע"י עו"ד, והוא מסמיך את טל, לכאורה, לטפל עבורם משפטית "בתביעה הכספית" – ללא כל פירוט באיזו "תביעה כספית" מדובר. העדר כל פירוט לגבי נושא "התביעה הכספית" נשוא יפוי הכח, העדר הסמכה משפטית של טל, שאינו עו"ד, לפעול כמייצגם של התובעים בביצוע הפעולות המשפטיות המפורטות ביפוי הכח, השמורות על פי החוק לעורכי דין בלבד, והעדר אימות ע"י עו"ד של חתימות התובעים על יפוי הכח לטל, שומטים את תוקפה של ההסמכה של עוה"ד שקיבלו מטל יפוי כח, לייצג את התובעים.

הצדק עם המבקש-הנתבע בטענתו, כי אם יינתנו פסק דין או החלטה שיחייבו את התובעים בהוצאות, יוכלו התובעים לטעון כי כלל לא הסמיכו את טל ו/או את עורכי הדין להגיש בשמם תביעה זו, ועל כן אין לחייבם בגינה.

ב. העדר יריבות נחזית מכתב התביעה בין התובעים לבין המבקש: בכתב התביעה נטען כי התובעים רכשו מחסן מהקבלן שבנה את הבניין, ומחסן זה על תכולתו הינם נשוא התביעה. ברם, בניגוד להוראות התקנות, לא צורף כל מסמך להוכחת זכותם הקניינית של התובעים, בעבר או בהווה, במחסן הנטען. יתר על כן, מהסכם המכר שצורף לבקשה לסילוק על הסף, ואשר התובעים אינם חולקים על כך שהוא הסכם המכר הרלוונטי, עולה כי הדירה יחד עם המחסן הצמוד אליה היו שייכים לטל ונמכרו לנתבע בהליך כינוס נכסים בהוצל"פ. משמע, בניגוד לנטען בכתב התביעה, המחסן כלל לא היה מלכתחילה בבעלות התובעים, אלא בבעלות טל, והיריבות המשפטית, ככל שקיימת כלל בגין עיסקה זו שנערכה בהליך של מכרז בכינוס נכסים בהוצל"פ וקיבלה את אישור ראש ההוצל"פ, אינה עם התובעים.

ג. הסתרת הסכם המכר והטעיה לגבי מהותו: הגם שכתב התביעה חוזר ומציין קיומו של הסכם מכר בין הצדדים, לגבי דירה ומחסן, כל הסכם בכתב לא צורף לכתב התביעה, בניגוד להוראות התקנות בדבר צירוף מסמך מהותי. בניגוד לנטען בכתב התביעה לגבי הצדדים להסכם המכר ולגבי תניות שהותנו ביניהם לגבי זכות הבעלות/החזקה במחסן, עולה מהסכם המכר שצורף לבקשה, כי המכירה לנתבע נעשתה ע"י כונסת הנכסים של הבנק בעל השעבוד על הנכס, עו"ד דורית טילר, בהליך של מכרז בהוצל"פ, וכי בהסכם המכר לא כלולות כל תניות "מחריגות" לגבי המחסן, אלא להפך – המחסן נמכר כשהוא צמוד לדירה נשוא ההסכם, וכל הזכויות בו הועברו בשלמותן לנתבע כשהן נקיות מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת (סעיף 5 להסכם המכר).

משמע, התובעים ובנם טל כלל לא היו בעלי מעמד משפטי להתנות לנתבע תנאים והגבלות לגבי המחסן, אשר נמכר ע"י הכונסת כחלק מהנכס בהיותו צמוד לדירה, כשהוא נקי מכל זכות של צד שלישי.

ד. טענות לעיסקה במקרקעין ללא מסמך בכתב ובסתירה למסמך בכתב: כאמור, לא צורף לכתב התביעה כל מסמך בכתב להוכחת ההסכמות הנטענות בין הצדדים לגבי אי מכירת המחסן למבקש, או מתן זכות חזקה בו לצמיתות לתובעים, או התחייבות לשלם עבורו לתובעים סכום כסף כלשהו בעת מכירת הדירה ע"י הנתבע.

יתר על כן, הטענות הנ"ל עומדות בסתירה להסכם המכר של הדירה בהוצל"פ, כפי שפורט לעיל, בו אין כל איזכור לתובעים או לזכויות קנייניות כלשהן במחסן השמורות למאן דהוא, פרט לנתבע-הרוכש.

עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ומסמך כזה לא הוצג ע"י התובעים לא במצורף לכתב התביעה ולא בתגובה לבקשה. מכאן, שהתביעה מעלה טענות בעל פה בסתירה למסמך בכתב ומתיימרת להקים תילי זכויות במקרקעין ללא עיגון כלשהו במסמך בכתב, בניגוד לסעיף 8 לחוק המקרקעין.

ה. טענות עובדתיות סותרות: בכתב התביעה נטען כי הבעלות במחסן נותרה בידי התובעים גם לאחר מכר הדירה לנתבע (סעיפים 3, 4, 5, 7, 10, 19), זאת בניגוד להסכם המכר ולסעיף 13 לחוק המקרקעין האוסר ביצוע עיסקת מכר בחלק מסויים ממקרקעין רשומים. ברם, לאחר שהועמדו ב"כ התובעים מול הטענה ה"מפתיעה" כי אין סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בשאלות של בעלות במקרקעין, שינו את הטענה העובדתית ואישרו, בתגובה לבקשה, כי הבעלות במחסן הועברה לנתבע (עמ' 2 למעלה) אך לתובעים "זכות חזקה ושימוש בו" ו/או זכות לקבל את "שוויו הריאלי ערב מכירת הנכס" בעת המכירה של הנכס ע"י הנתבע.

הטענות הינן גם סותרות עובדתית, וגם מנוגדות לסעיף 8 לחוק המקרקעין.

ו. יש פגמים רבים נוספים בניסוח התביעה ובהם הניסוח הקלוקל לשונית ותחבירית והבלתי קריא, העדר רצף כרונולוגי, חוסר בפרטים חיוניים כגון כתובת התובעים, העדר פרטי הזיהוי של הנכס במרשם המקרקעין, אי צירוף מסמכים חיוניים שיש לצרפם לפי תקנה 75, העדר פירוט עובדתי סדור וענייני לגבי אופן מכירת הנכס לנתבע, זהות הצדדים להסכם המכר ותוכנו של הסכם המכר.

אילו התמצו הליקויים בפגמים אלה, הייתי מאפשרת לתובעים לתקן את כתב התביעה, בכפוף להטלת הוצאות לנוכח ריבוי הפגמים והעדר הקריאות של המסמך בכללותו; ואולם, לנוכח הריבוי המפליא והלא שכיח של כשלים משפטיים ופגמים מהותיים, כפי שפורטו לעיל בסעיפים א - ה, היורדים לשורשו של דבר ומעמידים את התביעה כולה על בלימה, איני רואה מקום להורות על תיקון כתב התביעה, ואני מורה על מחיקתו מחוסר עילה, חוסר יריבות משפטית, הסתרת עובדות ומסמכים מהותיים מבית המשפט, וחוסר הסמכה של עוה"ד המייצגים את טל, להגשת התביעה בשם התובעים.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ש"ח אשר תשלומן יהווה תנאי להגשת כל תובענה אחרת ע"י התובעים ו/או טל בעניין זה.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.