פסק דין
1.התובעת, המתגוררת בדירה השייכת לנתבעת 3 (להלן: "עמידר"), מאז שנת 2004, הגישה תביעה זו ביום 20.11.11 כנגד נתבעים 1 ו-2 , מנהל ורכזת השטח בסניף עמידר בחדרה, באופן אישי. בכתב תביעתה, טענה היא כי לאחר שמאז חודש ינואר 2011 היא שילמה לנתבעת 3 תשלום דו-חודשי בסך כ- 140 ₪, נגבה ממנה בעד החודשים נובמבר-דצמבר 2011 סכום גבוה יותר של 492.40 ₪, ללא הסבר וללא הצדקה.
לביסוס טענתה, צרפה התובעת את כל חשבונות החיוב הדו-חודשיים, בשנת 2011.
2.בדיון שהתקיים בפניו ביום 19.1.12, נעתר כב' השופט טורס, לבקשת נתבע 1, והורה על צירוף חברת "עמידר" כנתבעת 3 בתביעה זו.
3.לנוכח טענת ההגנה ולפיה העלאת סכום החיוב בחודשים נובמבר-דצמבר 2011 היתה נעוצה בעלייה בסכום הכנסתה הכוללת של הנתבעת בחודשים אלה, כך שלא הגיעו לה ההנחות שאותן היא קבלה בעבר בהתאם להכנסתה הנמוכה יותר, הורה כב' השופט טורס כי הנתבעים ימציאו לתובעת טבלה המפרטת את גובה שכר הדירה כפונקציה של גובה ההכנסות. על פי החלטת כב' השופט טורס, היה על התובעת להודיע לבית המשפט לאחר מכן, האם היא עדיין עומדת על תביעתה.
3.בחלוף זמן, הודיעה נתבעת 3 לבית המשפט כי אין ביכולתה להציג טבלת חישוב שכזו והציעה לקבוע מועד נוסף לדיון, אליו יתייצב מר שלומי נבון, מנהל אגף גביה ודיור בחברת "עמידר", אשר יסביר את שיטת חישוב שכר הדירה הנגבה מדיירי דירות "עמידר".
דיון כזה התקיים בפני ביום 5.2.13.
4.לאחר שנשמעו הסבריו של מר נבון, הציע נתבע 1 כי התובעת תגיע לפגישה עמו לשם בחינה נוספת של שאלת זכאותה להנחה בתקופה הרלבנטית לתביעתה.
בהחלטתי מאותו היום, אימצתי את ההצעה והוריתי לתובעת להביא עמה לפגישה את כל המסמכים הדרושים לשם בחינת טענותיה.
5.ביום 5.3.13 עדכנו אותי הנתבעים, בהודעה בכתב, כי המסמכים אותם הציגה בפניהם התובעת בנוגע לחודשים נובמבר-דצמבר 2011 (שהם החודשים נשוא התביעה), נשלחו לדיון בפני וועדת מדרוג. עוד צוין באותו עדכון כי התובעת נמצאה זכאית על פי הכנסותיה לשכר דירה של 137.02 ₪ מתאריך 1.11.12 ועד תאריך 31.10.14.
6.מעדכון נוסף שהועבר אלי, ביום 23.4.13 לבקשתי ובהתאם להחלטתי מיום 14.4.13, עולה כי ביום 3.4.13 שלחו הנתבעים לתובעת, בדואר רשום, הודעות בדבר החלטות של ועדת חריגים, בהן הוחלט לאשר לה שכר דירה מינימלי לתקופות שבין 1.1.12-1.7.12 ו-
1.9.12-31.10.12.
7.לא מצאתי בעדכון זה התייחסות כלשהי מצד הנתבעים, אל התקופה הרלבנטית לתביעה, דהיינו נובמבר-דצמבר 2011.
8.בחלוף כשנה וחצי מאז הוגשה התביעה וכ- 3 חודשים לאחר שהתובעת מילאה אחר החלטתי מיום 5.2.13 והציגה בפני הנתבעים את כל המסמכים שהיא נדרשה להציג והם רלבנטיים לתקופה נשוא תביעתה, ומשלא נתקבלה התייחסות הנתבעים לגבי תקופה זו, סברתי כי הגיעה העת לסיים הליך זה.
9.אכן, בהודעת הנתבעים שהומצאה לי כאמור ביום 5.3.13, ציינו הם כי התובעת סרבה לחתום על טופס הבקשה וכי היא לא משלמת ולא מוכנה לשלם שכר דירה, אלא אם זה ייקבע על פי דרישתה ולא על פי זכאותה. ואולם, לאור התרשמותי מבעיית תקשורת וחוסר אמון בין התובעת לבין הנתבעים ולנוכח התמונה המצטיירת מכל המסמכים והעדויות אליהם נחשפתי בתיק זה, המלמדת על אשה הזכאית בדרך כלל לתשלום שכר דירה מינימלי, לא שוכנעתי כי היתה בזמנו הצדקה להעלות את שכר הדירה שלה בחודשים שבמחלוקת.
לכן, החלטתי לקבל את תביעתה בחלקה ובהתאם לכך אני מורה לנתבעת 3 (שהיא הגוף הגובה את התשלומים ממנה), לזכותה בגין גביית היתר שנגבתה ממנה במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2011.
10.נתבעת 3 תזכה אם כן את התובעת בסכום של 700 ₪ ותשלם לה סך נוסף של 300 ₪ בגין הוצאות המשפט וזאת בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום הזיכוי והתשלום, בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.