החלטה
הערה מתודית: תגובת המבקש נקלטה כבקשה מס' 9, אולם היא מתייחסת לתגובת המשיבה (שנקלטה כבקשה מס' 6) על בקשת המבקש לביטול פסק-הדין (הבקשה נקלטה כבקשה מס' 4).
1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן, בתביעה כספית על סך כ-220,000 ₪.
2.קיימים שני מקרים טיפוסיים בהם ניתן לבטל פסק דין. הראשון הוא מקום בו נפל פגם במתן פסק הדין, בדרך-כלל בשל פגם במסירה, וזהו "ביטול מחמת הצדק"; השני הוא מקום בו לא נפל פגם במתן פסק הדין, אך בשים לב לצירוף הנסיבות של הגורם לאי הגשת כתב הגנה, מחד, וטענות ההגנה לגופן, מאידך, יש הצדקה לבטל את פסק הדין, וזהו "ביטול שבשיקול דעת בית המשפט".
3.לעניין המסירה, אין בפי המבקש טענה; חרף זאת, בקשתו עמוסה בטענות נגד פסק-הדין גופו, בתורו אחר פגמים שנפלו בו, ולצורך כך התפרס המבקש אל עבר טענות שאין בהן ממש, כלל ועיקר, וניגע בהן בקצרה, בלבד:
א.תקנה 97 קובעת כי בתביעה על סכום קצוב, שלא הוגש בה כתב הגנה (ובמקרה דנן: בקשת רשות להתגונן), "יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד" – הלשון "יתן" משמעה: העדר שיקול דעת, דהיינו: על בית המשפט לפסוק לטובת התובע את אשר עתר לו בכתב התביעה. כל טענות המבקש אודות בירורים שעל בית המשפט היה, כביכול, לבצע קודם למתן פסק-הדין – נדחות בזה, איפוא.
ב.ובאשר לחובת ההנמקה – צודק המבקש כי אף בכגון אלה קיימת חובת ההנמקה, ברם, לא דק המבקש פורתא בלשון פסק-הדין, שכן פסק-הדין אינו רק המלים שנרשמו ב"פתקית" ("פסק דין כמבוקש נגד הנתבעים 1, 2 ו-4"), אלא שהוא כולל את כל נוסח פסק-הדין שהוגש לחתימה, לרבות פסקת הפתיחה שלו. מחמת אורכה, לא נעתיקנה, אולם ברי כי היא כוללת הנמקה, והנמקה מספקת, למתן פסק-הדין בנסיבות תקנה 97 הנ"ל.
4.אין פה ביטול "מחמת הצדק", איפוא, ויש לבחון את נימוקי הבקשה לגופן. במקרה כזה, נשקלים שני אלה: מהן הסיבות למחדל שהביא לאי-הגשת כתב ההגנה או בקשת הרשות להתגונן, ומהן טענות ההגנה לגופן; והטעם השני הוא העיקרי (ר' א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 282-283).
5.המבקש האריך בהסבריו אודות השיקול הראשון, ועיקרם: המבקש פנה לקבלת סיוע משפטי, לצורך התגוננות בפני התביעה, ומאחר שהטיפול בפנייתו התארך, כבר ניתן פסק-דין. בעניין זה מתפלמסים הצדדים לא מעט, אולם אין ספק כי מעיקר הדין נכון היה, כי עוד בתוך המועד להגשת בקשת רשות להתגונן היה המבקש מגיש בקשה להארכת מועד, ומסביר את הנסיבות. יש להניח שארכה סבירה היתה ניתנת, ואולי היה בה די. המבקש לא פעל כך, אולם אין ספק כי בפיו הסבר מסוים לכך שלא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד.
6.לעניין השיקול השני, בפי המבקש טענת התיישנות בעייתית, שכן היא עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון אודות המועד בו מתחיל מירוץ תקופת ההתיישנות בתביעות נגד ערבים שקודם להגשתן יש צורך באישור רשם ההוצאה לפועל. עם זאת, יתכן שבפיו הגנה מסוימת, ולו חלקית, הנובעת ממה שנראה כשיהוי מסוים בהגשת התביעה, גם אם לא לכדי התיישנות הגענו, והנזקים שנגרמו לו עקב כך בהצטברות הריבית.
7.עוד בפי המבקש טענה, כי המשיב השמיט אחד הערבים מהתביעה. לאחר שהתברר, שבניגוד לאשר סבר המבקש מלכתחילה, לא הופטר הערב מערבותו, ולימים נתבקש צירופו כנתבע נוסף (ולהפיס דעת המבקש אוסיף, כי טעות הסופר בשמו נפלה בתגובת המשיב, לא בבקשה לצירופו כנתבע, ואכן הבקשה הוגשה על פי שמו הנכון), נותרה רק טענת המבקש, כי היקף חבותו נגזר ממספר הערבים הנתבעים, ולא היא: הסכם הערבות נחתם קודם לתיקון תשנ"ב של חוק הערבות, ועל כן חלים עליו הוראות התיקון, בכפוף להוראות המעבר שלו. חובת קבלת אישור מיצוי הליכים יש כאן, הפיכת המבקש ל"ערב יחיד" (שמשמעו אז היה כמשמע "ערב מוגן" לאחר תיקון תשנ"ח) – אין כאן. ערבותו של המבקש מתפרסת על פני כל ההלוואה, תוך ששמורה לו כל זכות שיש לו לחזרה אחר יתר הערבים ו/או הלווים. טענת הגנה אין כאן, איפוא.
8.טענת הגנה נוספת שבפי המבקש היא טענה, כי היה נכס מסוים שאמור היה להיות משועבד להבטחת ההלוואה, והמשיב התרשל בכך שלא דאג לכך. טענה זו היא קלושה, שכן אין בחומר שבפני אסמכתא אמיתית התומכת בכך, וכל שיש היא תיאוריה אוורירית-משהו כמוצע על ידי המבקש. עם זאת, איני סבור שבקשה לביטול פסק-דין היא המסגרת הנאותה לבירור טענה זו, חלשה ככל שתהיה.
9.הווה אומר: מחד, בפי המבקש שתי טענות הגנה חלשות, הנעוצות בחלוף הזמן עד הגשת התביעה, ובשאלת ויתור על נכס, או אי-שעבודו, מצד המשיב – ואין זה ברור כלל וכלל, כי אילו היו מועלות טענות אלה במסגרת בקשת רשות להתגונן, כי אז היתה ניתנת הרשות בלא תנאי; ומאידך, בפיו הסבר מניח את הדעת, גם אם לא חזק ביותר, אודות השיהוי שלו-עצמו בפניה לבית המשפט, עד שניתן פסק-דין (לכך אוסיף, כי הבקשה לביטול פסק-הדין עצמה הוגשה בתום המועד להגשתה, כמעט חודש לאחר שניתן לב"כ המבקש המינוי לייצגו, וגם בכך לא הפגין המבקש זריזות יתרה).
10.איזון בין שני מרכיבים אלה, תוך הוספת עצם הייצוג על פי חוק הסיוע המשפטי, הגורם לכך שאין למבקש אינטרס מיוחד להאיץ את בירור ההליך (למעט שאלת הצטברות הריבית), שכן אין הוא נשוא בעלות ההליך מכיסו, מוביל למסקנה כי ניתן להורות על ביטול פסק-הדין, אולם זאת רק בכפוף לתנאי של הפקדת סכום כסף בידי המשיב, שיבטיח שאין בפנינו נתבע המבקש לנהל הליך סרק, בבחינת דחיקת-הקץ, על חשבון ציבור המתדיינים המתדפקים על דלתות בית המשפט, ושעניינם ייפגע אם זמנו של בית המשפט יוקדש לתיק חסר ערך לגופו (ולא למותר לציין את אורכם המופלג של כתבי הטענות שהוגשו עד כה מטעם המבקש, בלא הצדקה של ממש לכך).
11.ער אני לכך, שמשנמצא המבקש זכאי לייצוג משפטי מכוח חוק הסיוע המשפטי, חזקה עליו שדל הוא, ויתכן כי לא תשיג ידו לעמוד בתנאי שייקבע; ברם, איני רואה בכך טעם מספק להצדיק ניהול ההליך לשם בירורן של טענות הגנה חלשות, אשר סביר כי בירורן עצמו יסב למבקש נזק, בהצטברות הריבית לאורך התקופה, ובהגדלת החוב עמו יהיה עליו להתמודד בסופו של יום. מכל מקום, בקביעת סכום ההפקדה.
12.א.אשר על כן אני מורה, כי פסק-הדין יבוטל רק אם יפקיד המבקש בידי המשיב, תוך 45 יום מהיום, סך של 10,000 ₪.
ב.קבעתי, כי הסכום יופקד בידי המשיב, בשל חזקת היכולת הכלכלית של המשיב, אשר לבטח יוכל להשיב את הסכום לידי המבקש אם בסופו של יום תידחה התביעה, ובשל כך כי הפקדתו בכל מקום אחר תביא לשחיקה בערכו, בהשוואה לקצב הצטברות הריבית על החוב הנתבע, באופן שיסב נזק של ממש לשני הצדדים. באופן זה, יזקוף המשיב את התשלום (כתשלום על תנאי) לחשבון החוב נשוא התביעה.
ג. עם זאת, האמור כפוף לכך שהמשיב יסכים, כי אם יהיה עליו להשיב את סכום הפקדון, יעשה כן בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום ההפקדה ועד ליום ההשבה; אם אין המשיב מסכים לכך, יודיע על סירובו תוך 7 ימים, לתיק ולצד שכנגד, ובמקרה כזה תהיה ההפקדה לקופת בית המשפט. בהעדר הודעה, ייחשב המשיב כמסכים לתנאי זה.
ד.הופקד הסכום האמור, בידי המשיב או בקופת בית המשפט, לפי העניין, יראו את פסק-הדין כמבוטל, ואת הבקשה לביטול פסק-דין כבקשת רשות להתגונן שהתקבלה בטענת ההתיישנות ו/או שיהוי ובטענת העדר הנכס ו/או הויתור עליו, בלבד. התיק יתברר, במקרה כזה, בסדר דין רגיל, והליכי ההוצאה לפועל, ככל שטרם עוכבו - יעוכבו.
ה.לא הופקד הסכום האמור, במועד האמור, תידחה הבקשה לביטול פסק-הדין, ותפקע ההוראה בדבר עיכוב הליכים, אם ניתנה.