אגודת העיתונאים בת"א נ' רשות השידור ירושלים ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שעניינה פעולות שעושה נתבע מס' 3 בניגוד להסכמה שלה ניתן תוקף של החלטה ביום 25.7.2012.

2.הנתבע 3, מר זליג רבינוביץ, משמש כעוזר מנכ"ל רשות השידור (להלן: "מר זליג"). התובעת, שלא כאן המקום לעסוק במעמדה, הגישה תובענה ביום 22.7.2012 במסגרתה נתבקש סעד זמני שיאסור על מר זליג לתת הוראות והנחיות לדרג המקצועי ברשות השידור ולעסוק בענייני כוח אדם ומינויים של עובדי רשות השידור, כאמור בבקשה.

3.בסופו של יום, במהלך הדיון מיום 25.7.2012 הסכימו הצדדים כמפורט להלן:

"ב"כ הצדדים: המשיב 3 (מר זליג, א.א.) לא יעסוק בעניינים בהם הוא מנוע מלעסוק בהתאם לחוזר נש"מ 3/09... ובהתאם לסעיף 02.631 לתקשי"ר.

ב"כ המבקש: אני רוצה להוסיף שלמען הסר ספק שהמשיב 3 ימנע לאלתר מכל עיסוק במסגרת תפקידיו ברשות השידור שיש בו מתן הוראות והנחיות לדרג המקצועי ברשות השידור, עיסוק בענייני כ"א ובמינויים של עובדי רשות השידור. אסור לו גם לעסוק במבנה הארגוני, בכל הדברים שמחייבים טיפול בכ"א ומינויים.

עו"ד פסי: אלא אם הוא עושה את הדברים כידו הארוכה של המנכ"ל".

לימים, ניתנה החלטה נוספת ביום 16.10.2012, אף בה הייתה התייחסות לפעולות שאותן יכול לעשות מר זליג, כמו גם לפעולות שהוא מנוע מלבצע. להסכמות והודעות הצדדים כאמור ניתן תוקף של החלטה (להלן: "ההחלטה").

4.בבקשה לביזיון שבפני טוענת התובעת כי מר זליג פעל בתחומים רבים, כמפורט בבקשה ובנספחיה, שלא בגדר ההסכמה והוראת נש"מ להן ניתן תוקף של החלטה. בכך יש הפרה של החלטת בית הדין, ויש לפעול בהתאם להוראות פקודת ביזיון בית המשפט כדי לאכוף את ההחלטה ולקבוע סנקציות בגין הפרתה. ב"כ התובעת ביקש לקיים חקירות כדי להוכיח שאכן מר זליג הפר את החלטת בית הדין.

5.לטענת רשות השידור ובא כוחה, לא פעל מר זליג בניגוד להחלטה. כל שעשה היה בהתאם להחלטה וכידו הארוכה של המנכ"ל. בכל אופן, בתשובת רשות השידור הייתה התייחסות לכל אחת מן הדוגמאות שהובאו על ידי התובעת כהפרה של ההחלטה, וניתן בהן הסבר מדוע אין מדובר בהפרה כנטען.

6.לטענת ב"כ הנתבע 3, מר זליג, לא הייתה הפרה של ההחלטה ומר זליג מבצע את עבודתו בהתאם להחלטה. ביחס לכל אחת מן הדוגמאות שהובאו על ידי התובעת ניתן הסבר שלווה בתצהיר. עוד טענה ב"כ הנתבע כי התובעת, משיקולים שאינם עניינים ומתוך רצון לנגח את מי שמוביל את רשות השידור ואת הרפורמה הנערכת בה, מבקש לקבל סעדים שהיא אינה זכאית להם ואינם ממין העניין.

בכל אופן, הן ב"כ רשות השידור והן ב"כ מר זליג טענו כי אין לשמוע ראיות בעניין זה הואיל והליך של ביזיון אינו מתאים במקרה דנן, בו לכל היותר ניתן לומר כי יש מחלוקת בפרשנות או בהבנה של ההסכמות.

7.ב"כ המדינה שצורף להליך כבר בשלב הסעד הזמני, טען כי ההליך של ביזיון אינו ההליך הראוי וככל שיש מחלוקת בהבנת ההחלטה או בדרך יישומה, הרי שיש לפעול ולקבל סעדים מתאימים, אך הסעד של ביזיון אינו הדרך שיש לילך בה.

8.ביום 21.5.2013 קיימנו דיון בבקשה, כאשר נקבע בתום הדיון, שתינתן החלטה בטענות המקדמיות של הנתבעים, לפיהם אין ההליך ראוי להתברר במסגרת ביזיון על פי פקודת ביזיון בית המשפט. הצדדים טענו בעניין זה והחלטה דלהלן הינה בטענות באשר להתאמת ההליך להליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט, ולצורך שמיעת הראיות בהליך זה.

הכרעה

9.כידוע, ההליך בפקודת ביזיון בית המשפט הינו הליך אכיפה קיצוני בעל אופי מעין פלילי שעשוי לגרור בעקבותיו קנס או מאסר. זהו הליך שיורי בו ניתן לנקוט לאחר שהליכים אחרים נבחנו או מוצו וזאת לנוכח העובדה שפגיעתו של הליך זה קשה. יפים הדברים שבעתיים עת מדובר ברשות מעין מנהלית שפועלת על פי דין. חזקה על זו שתפעל בהתאם להחלטות וככל שייקבע שיש סטייה מהוראות בית המשפט, שתפעל לתיקונן.

בספרו אומר השופט אורי גורן את הדברים הבאים:

"הליכי אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה. אין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין".

עוד הוא אומר שם כי:

"כאשר בעלי הדין חלוקים בשאלת פרשנותו של ההסכם שבבסיס פסק הדין, הצורך לשמוע ראיות ועדויות שמטרתן להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין עשוי לסכל זאת"