אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' משרד הבטחון

פסק דין

1.התובעת היא חברת ביטוח העוסקת בביטוח רכב מנועי. התובעת ביטחה אוטובוס בביטוח מקיף אשר ניזוק עת שנתקל בקונסטרוקציה מברזל בצורת גשר המשמשת כשער (להלן – השער) ושהיתה מצויה בבסיס צבאי (להלן- האירוע). התובעת פיצתה את הבעלים של האוטובוס לנזקים שנגרמו לו, בניכוי ההשתתפות העצמית, ומכאן תביעת השיבוב שבפני כנגד המדינה לשפותה על התשלום שבוצע. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שלא נמצא כל תיעוד לאירוע ביומני הצבא. לפיכך, הנתבעת מכחישה את עצם קרות האירוע נשוא התביעה וטוענת שיש לדחות את התביעה. כמו כן, הנתבעת טוענת שהתובעת פנתה אליה רק בחלוף שנה לאחר מועד קרות האירוע ולכן נגרם לנתבעת נזק ראייתי.

2.מטעם התובעת העיד נהג האוטובוס במועד האירוע ואשר לטענתו זומן להסיע חיילים מתוך בסיס צבאי. משהגיע לבסיס, החיילים במקום הורו לו לנסוע דרך מסלול נסיעה מסוים אשר מחייב לעבור דרך השער. החלק הקדמי של האוטובוס הצליח לעבור דרך השער, אך החלק הנותר של האוטובוס נתקל באזור הגג בחלקו העליון של השער והאוטובוס לא היה יכול להמשיך בנסיעה. עקב כך נגרמו נזקים לאוטובוס ועל מנת לחלץ את האוטובוס היה צורך בהוצאת האויר מהצמיגים על מנת להנמיך את הגובה של האוטובוס. לטענת נהג האוטובוס על השער לא היה שלט המורה על גובהו של השער על מנת שיוכל לאמוד באם האוטובוס יוכל לעבור דרכו, או לא. בטרם שעבר דרך השער, הוא העריך שהאוטובוס יכול לעבור, הערכה שבדיעבד נתבררה כלא נכונה. מטעם הנתבעת לא הובאו ראיות וגם לא הובאו עדים.

3.הטענה של הנתבעת שנגרם לה נזק ראייתי דינה להידחות. ממה נפשך : אם יש תיעוד ביומני הצבא לאירוע נשוא התביעה, הרי שהנתבעת היתה יכולה להיזקק לתיעוד ולבנות את הגנתה בהסתמך עליו, וזאת גם לאחר חלוף שנה מהאירוע. ואם אין תיעוד לאירוע הרי שגם אם התובעת היתה פונה לנתבעת תוך פרק זמן קצר יותר משנה, עמדתה של הנתבעת לא היתה משתנה. בשני המקרים לא ניתן לטעון שנגרם לנתבעת נזק ראייתי. כמו כן, טענה של נזק ראייתי צריכה להיטען בהתייחס לחלק מסוים של מסכת עובדתית ולא כטענה כללית לגבי אירוע שהנתבעת מכחישה את עצם התרחשותו.

4.עדותו של נהג רכב האוטובוס מהימנה עלי ואף נתמכה בטופס ההודעה על התאונה (ת/1). העובדה שפעל על פי הוראת החיילים שהיו בבסיס לנסוע דרך השער מקימה אחריות על הנתבעת מאחר והחיילים התרשלו בעת שהורו לנהג האוטובוס לנסוע דרך השער. כמו כן, העדר קיומו של שלט המורה על גובה השער גם היא מעצימה מרשלנותה של הנתבעת. יחד עם זאת, ברור שלנהג האוטובוס יש אשם תורם בעצם העובדה שהמשיך בנסיעתו דרך השער בצורה פזיזה ומבלי לבדוק תחילה באם האוטובוס יכול לעבור או לא. סוגיית האשם התורם של נהג האוטובוס עולה בבירור גם מתוך הדיווח של קצין הבטיחות של החברה שהעסיקה את נהג האוטובוס, ואשר צורף ל- ת/1.

5.לפיכך, הנני קובע שהאחריות לקרות התאונה מתחלקת באופן שווה בין שני הצדדים, היינו נהג האוטובוס נושא ב- % 50 מהאחריות לקרות התאונה והנתבעת נושאת ב- % 50 הנותרים.

5.לגבי גובה הנזק : הנתבעת לא הגישה הודעה לבית המשפט לפי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 כי ברצונה לחקור את השמאי על חוות הדעת שהכין לגבי הנזקים שנגרמו לאוטובוס. בנסיבות אלה, חוות הדעת מתקבלת כלשונה וניתן לה מלוא המשקל.

6.הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים :

1,440 ₪ (מחצית הסכום ששולם בפועל על ידי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.2009 (מועד התשלום למבוטח) ועד היום ;

357 ₪ אגרת בית משפט ;

300 ₪ עבור שכר העד מטעם התובעת ;

1,200 ₪ שכר טרחת עו"ד.

כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצדמה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה