דמ"ש, תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
3554-07,3555-07,5752-07,4428-08
09/08/2010
|
בפני השופט:
חנה בן יוסף
|
- נגד - |
התובע:
פנקייר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גיא וניג
|
הנתבע:
1. אנה אגובייב 2. הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת
|
פסק-דין |
פסק דין
התובעת להלן"המעבידה")הגישה ביום 26.3.08 הודעת ערעור בה היא מבקשת לבטל את החלטת הממונה על עבודת נשים אשר קבעה בהחלטה מיום 2.3.08 כי אינה מתירה את פיטורי
הנתבעת("להלן "העובדת") מיום 23.11.06.
הדיון בתביעת המעבידה אוחד עם תביעות העובדת שהוגשו ב 14.3.07 ,בתיק דמ/3554/07 לפ"פ בסך 6,242 ₪ ובתיק דמ/3555/07 לתמורת הודעה מוקדמת בסך 544 ₪.
בנימוקי התביעה העובדת נאמר נאמר כי פוטרה משלא התאימה לצרכי המעבידה וכי המעבידה לא ידעה על ההריון.
עוד טרם הדיון בתיקי התביעה של העובדת הגישה העובדתת תביעה נוספת ביום 2/7/07 ובה דרישה לתשלום שכר לאחר שפוטרה בעת שהיתה בהריון, בסך 36,754 ₪ בניכוי הסך 25,652 ₪ שקיבלה כדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי במשך חצי שנה כך שהיתרה שנתבעה הועמדה על סך 11,102.38 ₪
אין מחלוקת בין הצדדים כי העובדת עבדה אצל המעבידה מיום 1.1.2006 ועבדה בפועל עד 30.11.06.
בתביעות העובדתת נטען כי פוטרה ע"י המעבידה בעת שהיתה בהריון.
העובדת דרשה שכר עבודה בסך 11,102 ₪ כהפרשי שכר לאחר שפוטרה תוך שהפחיתה סכומי שכר בגין עבודתה ,אצל מעביד אחר ודמי שמירת הריון שקבלה בתקופה זו מהמוסד לביטוח לאומי
העובדת מציינת כי שכר שהגיעה לה מהמעבידה עבור התקופה עד הלידה עומד על סך 36,754 ₪ ומסכום זה ניכתה דמי אבטלה ודמי שמירת הריון בסך 25,652 ₪.
העובדתת דורשת גם פיצוי בגין הודעה מוקדמת של 544 ₪ ופ"פ בסך 6,242 ₪.
בכתב ההגנה שהוגש ע"י המעבידה בתיקי התביעה של העובדת הוכחשה זכאותה של העובדת לסכומים הנתבעים ונטען כי דין התביעה להדחות מאחר והעובדת סיימה את עבודתה בנתבעת מס' 1 כאשר פוטרה בטרם השלימה שנת עבודה אחת וכאשר דבר הריונה כלל לא היה ידוע למעבידה.
לאחר הודעת הפיטורין מיום 23.11.06 כאשר העובדת גילתה שהיא בהריון והודיעה על כך לנציגת המעבידה, ביקשה ממנה המעבידה להמשיך ולעבוד אך העובדת הסכימה להמשיך בעבודתה עד סוף אותו החודש בלבד.
העובדה היא כי בעת שהעובדת פוטרה היא כלל לא היתה מעוניינת להמשיך ולעבוד אצל המעבידה. התביעה מלכתחילה היתה לפיצויי פיטורין ולהודעה מוקדמת בלבד והתביעה לשכר עבודה נולדה בדיעבד לאחר חודשים מספר.
המעבידה טענה כי לא קמה לעובדת הזכות לפיצויי פיטורין משפוטרה לאחר פחות מ- 11 חודשי עבודה ועל פי חוק והודעה מוקדמת ניתנה לה תוך כדי עבודה ולכן דין תביעתה להדחות.
בהמשך לאחר שהתקבלה החלטת הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת,הוגשה התביעה ע"י המעבידהכנגד החלטת הממונה על עבודת נשים שלא להתיר את פיטורי העובדת למפרע .
הבקשה להתיר את הפיטורין הוגשה ב-5.2.08, לאחר שעובדת ילדה ביום 21.7.07 .
בכתב התשובה שהוגש ע"י המדינה נטען כי אין מקום להגשת תביעה כנגד החלטת הממונה שלא להתיר הפיטורין למפרע וכי מדובר בהחלטה מנהלית שיש לבדוק אותה לפי כללי המשפט המנהלי.
כאשר בודקים את החלטת הממונה בנסיבות המקרה עולה כי ההחלטה סבירה וכי לא מתקיימים בנסיבות המקרה החריגים שנקבעו למתן היתר רטרואקטיבי בהתאם להוראות סעיף 9 ב (1).
ככלל חוק עבודת נשים סעיף 9 אוסר על פיטורי עובדת בהריון בלא היתר מאת שר העבודה . התמהמהות המעבידה בהגשת הבקשה להיתר במשך תקופה של כמעט שנתיים מביאה לריקון הוראות החוק מתוכן ולכן משקבע המחוקק בחוק עבודת נשים נורמה מוחלטת של איסור פיטורין בלא היתר.אין למצוא פגם בהחלטת הממונה,המפעילה את סמכותה, שלא להתיר בנסיבות המקרה את הפיטורין למפרע.