אגד -מחלקה משפטית ואח' נ' נקש רנה ואח'

ב"כ התובעת/נתבעת שכנגד: עו"ד שופט

ב"כ הנתבעות/תובעת שכנגד: עו"ד שזיפי

פסק דין

תאונת דרכים שארעה ביום 28/9/2008 בין אוטובוס לבין רכב פרטי בצומת רחובות בחיפה. בעקבות התאונה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד.

בפני העידו שני הנהגים וכן עד ניטראלי שהעיד במועד מאוחר יותר והסתבר כי בפועל עדותו איננה יכולה לשפוך אור על נסיבות התאונה.

מעדויות הנהגים ומיתר הראיות (כולל הודעות הנהגים בכתב) עולה כי נסיבות התאונה הן כדלקמן: שני הרכבים המתינו ברחוב יחיאל במטרה לפנות שמאלה לרחוב הרצל. האוטובוס עמד בנתיב הימני יותר והרכב הפרטי עמד בנתיב שמשמאלו. הרמזור התחלף והרכבים פנו שמאלה שבכוונתם לפנות ימינה לרחוב ארלוזרוב, כ- 50 מטרים אחרי הרמזור. במהלך הפניה ימינה ארעה התאונה שבמהלכה פגע חלקו השמאלי-קדמי של האוטובוס בחלקו הימני אחורי של הרכב הפרטי.

כל אחד מן הנהגים מטיל את האחריות לתאונה על האחר. לטענת נהגת הרכב הפרטי (נתבעת 1) היא החלה בפניה לרחוב ארלוזורוב "ופתאום הגיע אוטובוס במהירות ופגע ברכבי מאחור". לטענת נהג האוטובוס הרכב הפרטי סטה למסלולו ובלם וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

שמעתי את עדויות הנהגים, בחנתי את חומר הראיות, ושוכנעתי כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. כאמור למעלה, אין חולק שהרכב הפרטי היה בנתיב שמשמאל לאוטובוס וכדי לפנות ימינה לרחוב ארלוזורוב היה עליו לחצות את נתיבו של האוטובוס, וזאת במרחק קצר של כ-50 המטרים שבין שני הצמתים (נתתי דעתי לכך שנהג האוטובוס העריך את המרחק בכ-300-400 מטרים – נתון שהוא לרעתו – אולם המפה שהוגשה מעידה אחרת). נתבעת 1 נדרשה אפוא להשתלב בתנועה שמימינה כדי לפנות ימינה, ומוקדי הנזק – בפינה השמאלית-קדמית באוטובוס ובפינה הימנית-אחורית ברכבה – מעידים כי בזמן התאונה הגיע הרכב הפרטי משמאל לאוטובוס. יתרה מכך, במסמכים השונים העידה הנהגת על רכב אחר שפנה גם הוא לרחוב ארלוזורוב, ואין לשלול את האפשרות כי רכב זה עיכב את תנועתה וגרם לה לעצור – כפי שמתאר נהג האוטובוס. בעדותו של נהג האוטובוס תיאר זה מהירות של כ- 25-30 קמ"ש. עדות זו, שלא נסתרה, עולה בקנה אחד עם המרחק הקצר שבין הצמתים ולא מצאתי שהיא אינה סבירה לתנאי הדרך.

המסקנה הסבירה ביותר מחומר הראיות שבתיק היא שהרכב הפרטי שנסע משמאל חלף את מסלול נסיעתו של האוטובוס לצורך פניה ימינה ובמהלך הפניה עצר בשל הרכב הנוסף. הסטייה לנתיב נסיעתו של האוטובוס קיצרה את מרחק הבלימה באורח שלא אפשר לאוטובוס, שנסע בנתיבו, לעצור בשעה שהרכב הפרטי בלם במהלך הפניה. מכאן עולה כי הרכב הפרטי נהג בניגוד לתקנות 40, 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, האוסרות על סטייה לא בטוחה מנתיב נסיעה ולתקנה 42 הקובעת כי פניה ימינה תתבצע כשהרכב "נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה". מסקנתי היא אפוא שנתבעת 1 היא שאחרית לתאונה.

אני מקבל את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 8,352 ₪, צמוד מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת שכ"ט בשיעור 10% ומע"מ כדין ובצירוף האגרה ששולמה. אני פוסק לשלושת העדים שכר עדות בסך 350 ₪ לכל עד שישולם בידי הנתבעת.

ניתן היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.