פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בתיק תח"ת 134/09 מיום 5.1.10, בו הורשעה המערערת בעבירות של אי עמידה בתנאי רישיון ואי הפעלת שירות סדיר, לפי סעיפים 2 ו-7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ומוניות), התשל"ד-1974, ובזיקה לתקנות 385 ו-399(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ולסעיף 39 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957.
בגין האמור נגזרו על המערערת העונשים הבאים:
קנס בסך 30,000 ₪.
פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪.
2.המערערת היא בעלת רישיון להפעלת תחבורה ציבורית. על פי כתב האישום, למערערת רישיון הפעלת אוטובוסים בקו שירות מס' 400, מירושלים לרמת גן. על פי רשיון הקו ונספחיו, אמורה לצאת מהתחנה המרכזית בירושלים, בשעה 16:40, נסיעה לכיוון רמת גן. כמתואר בכתב האישום, ביום 7.10.07, המתין בתחנת המוצא המתלונן, מר שמואל אריה בס, משעה 16:30, אולם האוטובוס הגיע לתחנה רק בשעה 16:42, ויצא ממנה בשעה 16:52, קרי, באיחור של 12 דקות מעבר לזמן הנדרש.
בישיבת ההקראה כפרה המערערת במיוחס לה, וטענה כי הנסיעה בוצעה במועדה.
3.לאחר שמיעת ראיות, הורשעה המערערת במיוחס לה, לאחר שבית משפט קמא העדיף את גרסתו של המתלונן, לפיה הנסיעה לא בוצעה בזמן והנהג אף סירב למסור לו את פרטיו. עוד נקבע, כי הראיות שהובאו על ידי המערערת לתמיכה בגרסתה לפיה הנסיעה בוצעה בזמן – כרטיס העבודה ורשימת כרטיסים שנמכרו על ידי הנהג – שייכים למספר קו אחר. בנוסף צוין כי כרטיס הטכוגרף שהוגש על ידי המערערת לא היה שלם, וכי מכל מקום, גם בהנחה שנפלה טעות בידיו של המתלונן בקשר לתאריך הנסיעה, מה שלא נראה שארע, עדיין ניתן היה להרשיע את המערערת במיוחס לה.
בגזר דינו עמד בית משפט קמא על הצורך בקידום יעילותה ודייקנותה של התחבורה הציבורית, על מנת למלא אחר היעדים לשמם הוקמה, קרי, שירות יעיל ומדויק של הציבור, הן זה שידו משגת לנסוע בתחבורה פרטית והן השכבות החלשות. בהתייחס לכך, הושתו על המערערת העונשים כדלעיל.
4.הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כנגד העונש.
לטענת המערערת, המתלונן טעה בתאריך הנסיעה הנטענת, ואף בהנחה שגרסתו לגבי איחור כלשהו של אוטובוס במועד אחר לכאורה נכונה, אין בכך כדי לאפשר הרשעתה בכתב האישום הנדון. מה גם, שמכלל הראיות – עדותו של הנהג, כמו גם כרטיס העבודה ורישום מכירת הכרטיסים על ידו – עולה כי הנסיעה יצאה במועדה. המערערת הוסיפה וטענה, כי דווקא השינוי בין מספר האוטובוס בו נקב המערער, לבין המספר שהוצג על גבי הכרטיסים, תומך בטענתה לפיה עדותו של המתלונן אינה מתייחסת למועד נשוא האישום.
באשר לגזר הדין נטען כי הוא חורג במידה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, כאשר מעולם לא הוטל על המערערת קנס העולה על 20,000 ₪ בגין עבירות כאמור. עוד נטען, כי מאחר שבתחבורה ציבורית עסקינן, איחורים הם בלתי נמנעים, מה גם שמדובר בפרק זמן קצר של 12 דקות בלבד, ומדובר בקו בו תדירות הנסיעה גבוהה.
5.מנגד טענה המשיבה כי בדין הרשיע בית משפט קמא את המערערת במיוחס לה, שכן עדותו של המתלונן הייתה מהימנה - גם ביחס למועד הנסיעה.
לעניין העונש טענה כי הקנס שהוטל על המערערת נמוך במידה משמעותית מהקנס המירבי בגין העבירה, [העומד על כ-65,000 ₪], ומשכך אין מקום להתערב בו. מה גם, שאין משמעות לכך שמשך האיחור עומד על מספר דקות בשים לב לכך שמדובר בנסיעה מתחנת מוצא, שאמורה לצאת בזמן, ומאחר שעל פניו מדובר בבעיה חוזרת ונשנית באותו הקו.
6.דין הערעור להידחות.
באשר להכרעת הדין – כלל טענותיה של המערערת מופנות כלפי ממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, בהם תיטה ערכאת הערעור להתערב במקרים נדירים שהמקרה דנן אינו נמנה עימם. בענייננו, ביום 17.10.07, קרי, עשרה ימים לאחר האירוע, פנה המתלונן במכתב מפורט לגבי מספר איחורים של הקו הרלוונטי – הראשון שבהם הוא נשוא האישום דנן, ושניים נוספים שהתייחסו ליום כתיבת המכתב. במכתב ציין המתלונן כי האירוע ארע ביום 7.10.07 ואף ציין כי לנסיעה התלווה אליו שגריר ישראל בתורכיה, שהיה בארץ לרגל ביקור שר החוץ של מדינה זו. דברים אלה, שנכתבו סמוך למועד, ועוגנו אף בתאריך הביקור של השגריר, מפחיתים האפשרות לטעות במועד האירוע. לכך יוסף, כי אף שבעדותו לא שלל העד האפשרות של טעות תיאורטית, הוא חזר ואמר כי הוא זוכר שהמקרה ארע ביום האמור -
"לא ייתכן שיש טעות בתאריך, אפשר לבדוק עם כבוד השגריר מתי נסע לבקר את האבלים..." (עמ' 5 לפר' ש' 6-7).
דברים אלה נמצאו מהימנים על ידי בית משפט קמא, שהתרשם במישרין מהמערער ומעדותו, ואין מקום להתערב בכך.
באשר לכרטיס העבודה של הנהג ולכרטיס הטכוגרף – ראשית, כפי שציין בית משפט קמא, מדובר בכרטיסים השייכים למספר אוטובוס אחר מזה שצוין על ידי המתלונן. שנית, ואף בהנחה שהייתה בידו של המתלונן טעות במספר, כעולה מכרטיס העבודה של הנהג, נמכרו על ידו כרטיסים ברציפות (למעט הפסקה של שלוש דקות) החל משעה 16:33 ועד לשעה 16:47, מה ששולל אפשרות סבירה של מכירת כרטיסים גם בתחנה הבאה, שעל פי כרטיס העבודה מצויה בצומת הראל ליד מבשרת ולא בכניסה לעיר כפי שנטען, ועומד בסתירה לגרסתה של המערערת לפיה הנסיעה יצאה בזמן, קרי בשעה 16:40. זאת ועוד, משעורך המסמך לא הובא לעדות, ומעדותו של הנהג עולה כי הוא אינו יודע הכיצד נערכות הרשומות הממוחשבות, משקלו אינו גבוה מלכתחילה.
לכך יוסף, כי דיסקית הטכוגרף היא חלקית ומתייחסת לנסיעה של שעה 19:20 בלבד.