אגדי ואח' נ' סדי ואח'

פסק דין

בתאונה נשוא תיק זה ניזוקו שני רכבים, הן רכב התובעים והן רכב של הנתבע 1.

התובעת 1 (להלן: "התובעת") נהגה ברכב התובעים והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נהג ברכב של הנתבע 2.

באשר לקרות התאונה חלוקים הצדדים בגרסאותיהם, כך שזה טוען בכה וזה טוען בכה ולאור הגרסאות השונות בדקתי ובחנתי את העדויות ואת הראיות שבתיק בית המשפט.

בגירסתה של התובעת היא נסעה ברכבה ברחוב ששת הימים, כאשר היה בכוונתה לפנות שמאלה, אך מעדותה עולה שאכן החלה את פנייתה שמאלה.

התובעת טוענת שכך היא המתינה שהכביש יתפנה ותוכל להשלים את הפנייה בבטחה. לאחר שהנתיב התפנה, הגיח לטענתה, רכב הנתבע במהירות מאחוריה, ותוך כדי עקיפת רכבה פגעה ברכב התובעים.

גירסתו של הנתבע שונה כאמור, מגירסתה של התובעת, שכן לטענתו הוא ראה את רכב התובעת חונה בצד ימין ואף ראה את אורות הברקס ולכן עקף את רכבה ולפתע וללא שום אזהרה, סטתה התובעת מנתיב הימני לנתיב השמאלי ובעקבות סטייה זו פגעה התובעת ברכב הנתבע.

העולה מטענת הנתבע היא שבבית המשפט טען שהוא ראה את רכב התובעת חונה, בעוד שבכתב ההגנה אומר הנתבע שרכב התובעת סטה מימין לשמאל ותוך כדי כך נפגעו הרכבים.

לאחר ששמעתי את הצדדים והרי שאין לי ספק שבמקרה זה תרמו שני הנהגים המעורבים בתאונה לקרות התאונה ולטעמי במקרה זה תרם כל אחד מהם תרומה של 50% לקרות התאונה וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.מעדותה של התובעת לא עולה באופן חד משמעי האם היא החלה כבר את הפנייה שמאלה – אם לאו, אך מתוך דבריה אפשר להבין שאכן החלה את הפנייה ואפשר גם להבין שתוך כדי פנייה היא לא הבחינה ברכבו של הנתבע אשר הגיע לטענתה מהכיוון הנגדי.

אם אכן הנתבע הגיע מהכיוון הנגדי, היה זה מחובתה של התובעת להבחין ברכב הנתבע ולהמתין אכן, כפי שהיא טוענת, עד שהכביש יתפנה, על מנת שתוכל לפנות שמאלה.

לא רק לפנות שמאלה כפי שנאמר, אלא שאם אחזור על טענת התובעת בכתב התביעה, הרי שהיה בדעתה של התובעת כבר להשלים את הפנייה.

הווה אומר, שהתובעת החלה בפנייה והמתינה כך על מנת להשלימה.

עצם העובדה שהתובעת לא הבחינה ברכב הנתבע ובמיוחד כאשר היא מציינת שרכב הנתבע הגיע במהירות, הרי שמשלא עצרה ונתנה לרכב הנתבע לחלוף על פניה, אחראית גם היא לקרות התאונה.

ב.גירסתו של הנתבע גם היא לא חד משמעית ואינני מאמין לנתבע שאכן רכב התובעת סטה מימין לשמאל, אלא שאני מאמין לתובעת שאכן היה בדעתה לפנות שמאלה, אם כי בהתאם לאמור לעיל, הפנייה היתה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת, אך אם קבעתי – וזאת גם אליבא דדברי הנתבע אשר ראה את רכב התובעת שהיא היתה כבר בפנייה, הרי שבעצם עקיפת רכב התובעת כאשר היא בפנייה, תרם גם הנתבע את תרומתו לקרות התאונה.

סוף דבר, מהנימוקים שפירטתי לעיל, ומאחר וקבעתי את אחריות שני הצדדים לתאונה, אני קובע כדלקמן:

התובעים הוכיחו סכום נזק ממשי בסך של 6,296 ₪ (ראה סעיף ד' לתביעה) ולכן אני מחייב את הנתבעים, כולם ביחד, ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובעים סך של 3,148 ₪ (50% מגובה הנזק) בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.2009 ועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה שאליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 350 ₪ (בהתחשב ברשלנות התורמת) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תש"ע, 13/04/2010 במעמד הנוכחים.

גדעון ברק, שופט