אגבריה ואח' נ' ביאדסה

החלטה

בפניי בקשת התובעים להורות על היפוך סדר הבאת הראיות, כך שהנתבע יגיש את ראיותיו תחילה ולאחר מכן תוגשנה ראיות התובעים.

רקע עובדתי

המבקשות 2 ו-3 מכרו את זכויותיהן במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 8781 בבקה אל אלע'רביה לשבעה קונים, תמורת סך של 60,000$ ארה"ב, על פי הסכם מכר מיום 9.6.2006.

ביום 11.6.2006 חתם המשיב על התחייבות בלתי חוזרת לשלם למבקשים את יתרת תמורת המכר, בסך של 50,000$ ארה"ב (להלן: "סכום החוב"), מתוך כספים של הקונים המוחזקים אצלו בנאמנות כעורך דין (להלן: "ההתחייבות").

ביום 11.11.2012 הגישו המבקשים תביעה כספית כנגד המשיב בגין אי תשלום מלוא סכום החוב בהתאם להתחייבות, כאשר לטענת המבקשים המשיב לא שילם את מלוא סכום החוב ונותר חייב סך של 26,500$ ארה"ב, סכום שווה ערך ל- 105,099 ₪, נכון ליום חתימת ההתחייבות (להלן: "יתרת החוב").

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו, וטען כי סכום החוב שולם במלואו למבקשים על ידי הקונים ומשכך התחייבותו פקעה. בקשתו התקבלה ותצהירו הפך לכתב ההגנה מטעמו.

בהחלטתי מיום 10.10.2013 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות בתיק, בהתאם לסדרי הדין.

המבקשים הגישו בקשה להיפוך סדר הבאת הראיות, כך שהמשיב יגיש תחילה את תצהירי העדויות מטעמו.

טעמי הבקשה

לטענת המבקשים, המשיב הודה במסגרת תצהירו הנ"ל בחתימתו על ההתחייבות, אלא שלטענתו הוא אינו מחויב למלא אחר ההתחייבות מאחר והמבקשים קיבלו את מלוא סכום החוב המגיע להם בגין עסקת המכר מגורם אחר.

לטענת המבקשים, טענה זו הינה בבחינת 'הודאה והדחה' ועל כן יש מקום להעברת נטל השכנוע אל כתפי הנתבע, מן הטעם שקל יותר להוכיח טענה חיובית מאשר טענה שלילית כי החוב לא שולם. לעניין זה הפנו התובעים להחלטה שניתנה במסגרת רע"א 7454/96 איזבינסקי נ' טיטלבאום (5.1.1997).

לטענת המבקשים, מאחר והמשיב אינו מתכחש להתחייבות וכל הגנתו מתמצית בטענה כי סכום החוב נפרע בדרך אחרת, אזי יש להורות על היפוך סדר הבאת הראיות, כך שהנתבע יחל בהגשת הראיות מטעמו.

המשיב בחר שלא להגיש תגובה לבקשה.

דיון והכרעה

הכלל הוא כי התובע הוא הפותח בהבאת הראיות ועליו מוטל נטל השכנוע מכוח העיקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", בהתאם להוראת תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

חריג לכלל זה מתקיים כאשר הנתבע מודה בעובדות להן טען התובע, אך מוסיף כי פטור מן התביעה מטעם אחר, ובמצב דברים זה הנתבע הוא אשר יפתח בהבאת הראיות, כאמור בתקנה 159 לתקנות סד"א.

טענת 'הודאה והדחה' חלה מקום שהנתבע מודה בכל העובדות המגבשות את עילת התביעה ואשר הולידו את החוב, אך מוסיף עובדות אחרות אשר מכוחן החוב פקע [אליהו הרנון דיני ראיות, חלק א' (מהדורה חמישית, תשל"ט), עמ' 201] ופשיטא, כי מקום בו הנתבע לא הודה בכל העובדות המקימות את עילת התביעה, אין טענתו בגדר 'הודאה והדחה'.

במסגרת תצהירו, המשיב לא הכחיש חתימתו על ההתחייבות, אך טען כי ההתחייבות לתשלום סכום החוב אינה התחייבות עצמאית ונפרדת של המשיב, כי אם התחייבות להבטחת תשלום תמורת יתרת המכר על פי הסכם המכר, ומשקיימו הצדדים להסכם המכר את התחייבויותיהם על פי הסכם המכר, הרי פג תוקפה של ההתחייבות נשוא התביעה. זאת, שכן מטרת ההתחייבות הייתה הבטחת ביצוע הסכם המכר ותו לא.

עוד טען המשיב בתצהירו, כי הסכים לחתום על ההתחייבות, הגם שלא החזיק באותה עת בכספי התמורה, אך להבטחת ביצוע הסכם המכר ותשלום התמורה לפיו ומתוך אמונו בקונים.