החלטה
בפני בקשה לפטור מאגרה.
הוראת תקנה 13ב לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 קובעת כי ביהמ"ש רשאי לפטור מאגרה באופן מלא או חלקי אם הוכח בפניו כי מבקש הפטור, (להלן:"התובע ו/או המבקש") נעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה וכי ההליך מגלה עילה.
על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני ביהמ"ש תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה ניסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בימ"ש מצדדים שלישיים.
בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות עומדת מטרת החיוב באגרת בימ"ש, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים ע"י המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים. לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של המבקש, יש לשקול גם את סיכויי התביעה. לעניין זה, די כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם.
במקרה שלפנינו, ניתנה החלטת כב' הרשמת אוסטפלד (כתוארה אז) בדבר פטור מאגרה למבקש, על סמך הבקשה וצרופותיה ולאחר שנתקבלה הסכמת הפרקליטות וההחלטה בוטלה על ידה ביום 21.1.2010 , תוך שהמבקש נתבקש להבהיר הסכומים המפורטים בכתב התביעה, וזאת נוכח בקשת המשיב לביטולה ולקיום דיון שבמסגרתו ייחקר המבקש.
ביום 2.6.2010 התייצבו הצדדים בפני ביהמ"ש והמבקש נחקר על תצהירו.
בתום הדיון הוריתי על קבלת סיכומי הצדדים בכתב.
לאחר עיון בכלל טענות הצדדים במסגרת הבקשה למתן פטור, התגובות לבקשה, וכן על סמך עיון בכלל התגובות שהתייחסו לבקשה לביטול החלטת כב' הרשמת אוסטפלד (כתוארה אז) למתן הפטור ועל סמך עיון בהודעה בדבר פירוט הסכומים שבכתב התביעה והתגובה לה ולאחר עיון בכלל המסמכים המתאימים ולמקרא הסיכומים בכתב שהוגשו מטעם כל הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן פטור להתקבל, ואבאר;
אשר לשאלת הזכאות הכלכלית למתן פטור, הרי שעסקינן במבקש, יליד 1934, בן מעל 75 שנים ,גרוש, הסובל ממצב רפואי קשה, מתקיים מקצבת זקנה, מתגורר בקרוון שכור במושב בית עריף ונעדר חשבון בנק וכן נעדר נכסים או כספים אחרים היכולים לשמש אותו לצורך תשלום האגרה בתיק זה .
ביום 18/6/2009 הוכרז המבקש כפושט רגל וניתן לו הפטר חלוט על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, זאת נוכח מצבו הבריאותי והכלכלי הקשה.
ההכרזה על פשיטת הרגל ומתן ההפטר נעשתה בהסתמך, בין השאר, על תסקיר הכונס הרשמי שתמך בבקשת המבקש, לאור גילו המתקדם, רמת החיים הנמוכה שבה חי המבקש ובשל העובדה שלא צפוי שינוי חיובי בכושר השתכרותו.
בהליכים לצורך ההכרזה על פשיטת הרגל היה מיוצג המבקש על ידי בא כוח מלשכת הסיוע המשפטי עפ"י מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי התשל"ב -1972.
נראה אם כן, שהחלטת כב' בית המשפט המחוזי מיום 18/6/2009, שבה הוכרז המבקש כפושט רגל וניתן לו הפטר חלוט, מהווה ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה.
לכך יש להוסיף, שתקנות האגרה (תקנה 19) אף מונות שורה של בעלי הדין הפטורים מתשלום אגרה, וביניהם:
"(8)בעל דין הזכאי לשירות משפטי לפי התוספת לחוק הסיוע המשפטי, בעניינים ובהיקף שנקבעו בה".
המבקש נבחן ונבדק כזכאי לקבלת סיוע משפטי ואכן כל הטיפול בבקשתו להכרזתו כפושט רגל ומתן הפטר חלוט נעשה על ידי בא כוח מלשכת הסיוע המשפטי.
מעבר להצהרת המבקש, כפי שמפורטת בתצהיר, ניתן למצוא תימוכין להצהרתו בדבר מצבו הכלכלי הקשה ובהעדר נכסים, בתסקיר הכונס הרשמי המצורף לבקשה , המעלה כי לאחר בדיקה של כונס הנכסים הרשמי, לא אותרו כל נכסים על שם החייב למעט שתי קופות גמל שעפ"י החלטת בית המשפט המחוזי הועברו - האחת לכונס הנכסים הרשמי והשנייה לידי המבקש.
זאת ועוד, המבקש פנה לבני משפחה, אחיו ובנו, על מנת לגייס כספים לצורך הגשת כתב תביעה זה, אולם בני משפחתו לא יכלו לעזור למבקש לגייס את הכספים לצורך הגשת כתב התביעה.
מכל המקובץ עולה כי המבקש פרש בפני ביהמ"ש תמונה מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, הוכיח כי עשה ניסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בימ"ש ולמעשה עמד בנטל לשכנע בדבר אי יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה.