אגבאריה נ' ח.ש. אלמואד למסחר וקבלנות בע"מ

פסק דין

התובע, יליד 1974, עותר לחייב את הנתבעת, מעבידתו בזמנים הרלבנטים לתביעה, בנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתקפה מילולית של מנהל הנתבעת במהלך ויכוח בינהם ביום 9.6.04 .

לטענת התובע, הוא נקרא למשרד מנהל הנתבעת ונדרש לבצע פיזור סחורה ללקוחות. ע"פ הטענה הרכב לא היה תקין דיו והתפתח ויכוח על רקע הדרישה לבצע את המשימה, במהלכו קילל אותו המעביד והשפיל אותו (להלן: "הארוע הנטען") ובשל כך לקה בהתקף עצבים, בשיתוף בפלג גופו הימני ורגל ימין, חולשה, וחוסר יכולת לדבר.

הוא הופנה לבית חולים העמק בעפולה קיבל תרופת הרגעה ושוחרר למעקב.

ב-30.6.04 החמיר מצבו והוא אושפז בבית חולים בילינסון ושוחרר עם נטילת תרופת LORIVAN. התובע שהה באי כושר במשך 3 חודשים והמל"ל קבע נכות בשיעור 5%.

לטענת התובע, עובר לארוע היה בריא בגופו ונפשו וארוע ה-CVA נגרם כתוצאה מהתנהגות המעביד ובאחריותו.

הנתבעת מכחישה את הארוע וטוענת כי לא התמלאו התנאים הקבועים בחוק להחלת חבות כלשהי עליה.

התובע הגיש חוות דעת מומחה בתחום הנוירולוגי והנתבעת נאלצה להגיש חוות דעת נגדית. נאלצה, כתבתי, הואיל ותחום זה אינו התחום המתאים לפגיעה הנטענת. בישיבה מיום 27.1.09 ביקש התובע למשוך מהתיק את חוות הדעת שהגיש וארכה להגשת חוות דעת פסיכיאטרית. בהחלטתי נעתרתי לבקשה להגשת חוות דעת אחרת בכפוף לתשלום הוצאות ועוד נקבע כי אם לא תופקדנה ההוצאות יתנהל התיק על בסיס העדר נכות. התובע לא הפקיד את הסכום ובהתאם מתנהל התיק על בסיס היעדר נכות.

בישיבת 19/11/09 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מבקשים לקבל פסק דין על סמך סיכומים, הסתמכות על החומר הרפואי שבתיק תוך ויתור על העדת עדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים, דין התביעה להדחות.

התיק נסמך על טענה שברפואה אך לא נתמך בחוות דעת מומחה כלשהי. לחסר זה השלכה לא רק על שיעור נכות אלא על עצם הוכחת הקשר הסיבתי בין ויכוח בין התובע למעביד, ככל שהיה, לבין ה-CVA. די בחסר זה כדי לדחות את התביעה.

למעט טענה כללית על קיום ויכוח, אין כל פירוט או ראיה בדבר משך הויכוח, תוכנו, המילים שנאמרו, ושאר נתונים היכולים לשפוך אור על עוצמתו. העובדה שאדם קיבל ארוע מוחי, גם אם הרגיש במצוקה רגשית סוביקטיבית, אין בה כשלעצמה כדי להטיל אחריות בנזיקין על הצד השני לויכוח.

עוד טרם התייחסות לקשר הסיבתי, כלל לא הוכח כי התקיימו יסודות עוולה כלשהי (דוגמת תקיפה).

זאת ועוד, בדווח הראשון על פגיעה בעבודה (נ/1), נכתב מפי התובע: "במהלך ויכוח מתמשך עם העובדים ולחצים בעבודה, יד ימין רעדה והרגשה שכף יד ימין אין בה כל רגש" (כך במקור- א.ד) . נמצא אפוא כי ע"פ גרסת התובע היה לו ויכוח עם עובדים ולא עם המעביד וכן מדובר על לחצים כללים בעבודה, ולא על ארוע קשה של תקיפה מילולית, קללות והשפלות כנטען בתביעה

לא זו אף זו, מתעודת חדר מיון בבית חולים העמק (נ/2) עולה כי לתובע רקע משפחתי של CVA .

נמצא אפוא כי לא הוכחה עוולה, לא הוכח קשר סיבתי לארוע ספציפי, ובכלל הטענה כי התובע היה בריא בגופו ונפשו עובר לתאונה אף היא לא נקייה מספקות.

אף אילו הייתי סבורה כי התובע הוכיח את שאלת האחריות במידה הנדרשת (ואינני סבורה כך), דין התביעה להדחות בשאלת גובה הנזק.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בנזקים לא ממוניים בלבד (כאב וסבל).

הוא לא תובע הפסדי הכנסה בעבר בשל העובדה שקיבל דמי פגיעה בסך 7,914 ₪ (נ/3).

כזכור מתנהל התיק על בסיס היעדר נכות.