אגבאריה נ' מחאמיד

החלטה

ישיבת היום נקבעה לדיון בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות.

עסקינן בשיק בסכום של 28,500 ₪ זמן פירעון 20/10/08 אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בעפולה במסגרת תיק הוצל"פ 0904716098.

השיק משוך ע"י הנתבע לפקודת הנפרע ובותנהא עאוני ואשר סוחר לתובע המחזיק בו.

מעיון בתיק ההוצל"פ עולה כי הוקלדה מסירה ביום 11/10/09.

המועד האחרון להגשת התנגדות הינו,אפוא, 1/11/09.

הנתבע הגיש ביום 11/2/2010 בקשה להארכת מועד והתנגדות ומעלה טענות אלה:

1. הנתבע לא קיבל מסירת אזהרה ונודע לו לראשונה על דבר קיומו של תיק ההוצל"פ אך ורק ביום 25/1/2010.

2.לגופו של ענין טוען הנתבע כי השיק נמשך על ידו לטובת אדם בשם עאוני אבותנהא כאשר המילה ל"פקודת" נמחקה על ידו ועל כן הסיחור בהמחאה נעשה שלא כדין.

3.מבירור שעשה הנתבע עם הנפרע עולה כי אין כל יריבות בינו לבין התובע והנפרע מעלה חשד כבד הכיצד הגיעה ההמחאה לידי התובע .

הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בפני.

על-פי סעיף 81א לחוק ההוצל"פ תשכ"ז 1967, רשאי החייב להגיש התנגדות לביצוע שטר,ותקנה 106 לתקנות ההוצל"פ תש"ם 1979 קובעת כי המועד להגשת התנגדות הוא 20 יום מיום המצאת האזהרה.

לאור תקנות 109,128 לתקנות ההוצל"פ הסמכות להארכת מועד נתונה לבית המשפט המוסמך ויחול על הבקשה להארכת מועד את תקנות סדר הדין האזרחי.

לפי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 דרוש טעם מיוחד להארכת המועד.

הפסיקה דנה רבות ובהרחבה בשאלת הטעם המיוחד הנדרש להארכת המועד,ובמיוחד המועד להגשת ערעור ולאו דווקא המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

הנטייה בפסיקה היא להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור אינן בשליטתו של בעל דין,דהיינו,קיומה של מניעה אובייקטיבית שמקורה בגורם חיצוני שלמבקש לא היתה שליטה עליו.

ראה ב.ש. 1038/05 בנק צפון אפריקה בע"מ נ' עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ פד"י מ(1) 57.

בפסיקה מאוחרת ניתן לראות הקלה בדרישת הטעם המיוחד כך שפסיקה זו מורה על בחינת השאלה מהו טעם מיוחד לאור האיזון הנדרש בין המטרות החברתיות והמשפטיות אותן מייעדים להגשים סדר הדין לבין הצורך להגיע לחקר האמת ולמנוע תוצאות קשות שאינן מתיישבות עם חוש הצדק.

בש"א 8492/04 עז' המנוח גוואד בנלמיט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)

בשא 3079/04 באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עמרי נגב פד"י נ"ח (6) עמ' 464.