אגבאריה נ' מאפיית האחים בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 – העוסקת בייצור ושיווק דברי מאפה (להלן: "נתבעת 1" או "המעבידה"). התביעה הוגשה גם כנגד נתבעת 2 – חברת הביטוח שביטחה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, את נתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת").

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.5.05, בסביבות השעה 13:00, ובמהלך עבודת התובע אצל נתבעת 1, ירד התובע במעלית אשר שימשה את עובדי נתבעת 1 לצורך עליה וירידה מקומת הכניסה לקומת הגלריה שמעליה. התובע נכנס למעלית ולחץ על הכפתור המיועד להורדת המעלית, כשלפתע, נפלה המעלית מקומת הגלריה לקומת הכניסה מגובה של כ-4.5 מ'. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה, הוא נחבל באופן קשה ברגליו ונשברו שתי עצמות העקב (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של נתבעת 1 אשר, בין היתר, הנהיגה שיטת עבודה פסולה ובלתי ביטוחית.

2.הנתבעת לא כפרה בחבותה של המעבידה בנזיקין כלפי התובע, והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת האשם התורם וגובה הנזק ושאלת קיומו של כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת.

3.מטעם התובע העידו: התובע בעצמו, זכיה אגברייה – אשתו של התובע, חאפז אלנקיב – חבר ומעסיק קודם של התובע. מטעם הנתבעות לא היו עדים.

אשם תורם

4.לטענת הנתבעת יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור שלא יפחת משליש, הואיל ומדובר במעלית אשר נועדה להוריד משאות ולא נועדה לשימוש בני אדם כפי שאף צויין מפורשות בשלט שבמעלית.

מנגד טען התובע, כי אין לייחס לו אשם תורם כלשהו, שכן הדרך היחידה שעמדה לרשותו כדי לרדת ולעלות מקומת הכניסה לגלריה, הינה אך ורק דרך המעלית. כמו כן, לא נעשה מצד התובע מעשה פוזיטיבי רשלני כלשהו שניתן היה בגינו להטיל עליו אשם תורם.

5.מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי, עולה, כי המאפייה מחולקת למעשה לשתי קומות. הקומה הראשונה היא קומת הכניסה שבה מתבצעת העבודה ומכירת מוצרי האפייה. הקומה השנייה היא קומת גלריה שבה נהגו לאחסן סחורה ואף שימשה כמקום לשינה לחלק מהעובדים.

בעדותו חזר התובע והסביר, כי לפני שהנתבעת התקינה את המעלית, העובדים ובכללם התובע היו נוהגים לעלות לגלריה דרך הסולם, אולם לאחר התקנת המעלית לא ניתן היה לעלות יותר עם הסולם, כשהאמצעי היחיד שבאמצעותו ניתן היה לרדת ולעלות מקומת הכניסה לגלריה, הוא רק דרך המעלית. עוד עולה מעדותו, כי המעלית למעשה שימשה הן לצורך הורדת והעלאת סחורה והן לצורך שימוש העובדים שגם נהגו לישון בקומה השנייה:

"ש: לפני שהתקינה את המעלית איך הייתם עולים לגלריה?

ת: עם סולם.

ש: והסולם הזה, אחרי שהתקינו את המעלית, אפשר היה לעלות איתו?

ת: לא, לאחר שהתקינו את המעלית לא נשאר סולם.

ש: המעלית הזו שימשה להעלאת והורדת בני אדם או רק סחורה?

ת: גם וגם, כי בקומה השניה יש פועלים שישנו ולכן המעלית משמשת לאותם פועלים, להעלאת סחורה ולאחסון סחורה" (עמ' 7, ש' 22-28)

גרסתו הנ"ל של התובע מקובלת עליי, היא לא נסתרה, והנתבעת לא הוכיחה, כי בפני התובע עמדו אמצעי גישה נוספים שבהם יכל היה להשתמש. כמו כן, לא נטען ואף לא הוכח בפניי, כי התובע פעל או נקט בפעולה רשלנית כלשהי.

לאור כל האמור, איני רואה כל מקום לייחס לתובע אשם תורם כלשהו.

כיסוי ביטוחי – העדר שיתוף פעולה מצד המעבידה