אגבאריה נינה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפנינו הינה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו על הנתבעות לפעול על פי פסק דין של בית הדין השרעי מיום 25.5.08, ביחס לחלוקת קצבת שארים המשולמת על ידי הנתבעת מס' 1 בין התובעת ובין הנתבעות מס' 2-3.

2.להלן העובדות המהוות רקע לתובענה -

א.התובעת והנתבעות מס' 2-3 (להלן - האלמנות) היו נשואות למנוח, עומר אגבריה ז"ל, אשר היה עמית בנתבעת מס' 1 (להלן – מבטחים) ונפטר ביום 23.7.06.

ב.בין האלמנות התנהל הליך בבית הדין השרעי בבאקה אלגרביה (תיק צו ירושה 258/2007; תרגום נוטריוני של פרוטוקול הדיון ופסק הדין, צורף כנספח א' לכתב התביעה).

ג.ביום 25.5.08 ניתן פסק דין בסכסוך שבין האלמנות ובמסגרתו בית הדין השרעי אישר הסכם אליו הגיעו, בנוגע לחלוקת הקצבה ממבטחים, שזו לשונו -

"וכן הצדדים הסכימו לחלק ביניהם את קיצבת מבטחים של המנוח עומר הנ"ל, כך שהמשיבה נינה תקבל סך של 1500 ש"ח כל חודש ממנה ומה שיישאר מהקצבה החודשית יחולק שווה בשווה בין שתי המתנגדות אדיבה וראיסה, אחוז זה בחלוקה יישמר בעתיד והוא זה שיחייב את בעלות הדין, ובמקביל בעלות הדין מצהירות בזה שהסכם זה הושג בהסכמתן והוא מסיים את כל הסכסוכים ביניהן ביחס לירושתו של המנוח, בעליהן המנוח עמר אגבריה הנ"ל."

ד.מבטחים לא היתה צד להליך בבית הדין השרעי.

ה.מבטחים שילמה את קצבת השארים של המנוח באופן שווה בין שלוש האלמנות, בהתאם לסעיף 23(א)(1) לתקנונה, בו נקבע –

"... השאיר מבוטח יותר מאלמנה אחת יחולק סכום קצבת אלמנת המבוטח באופן שווה ביניהן".

3.טענות הצדדים

א.לטענת התובעת, פסיקתו של בית הדין השרעי הייתה חד משמעית, סופית ומבוססת על הסכמת הצדדים. החלטה זו אושרה גם על ידי מבטחים במכתב מיום 28.10.08 בו נרשם כי "תהא מוכנה לכבד את פסיקתו של בית הדין השרעי ולהעביר לגברת נינה סך של 1500 ש"ח מידיי חודש ואת היתר לשלם שווה בשווה בין שתי האלמנות הנותרות. אולם יודגש כי במידה ותפקע זכאותה של אחת האלמנות לגמלה תהינה זכאיות שאר האלמנות אך ורק לחלקן היחסי (שני שלישים) בגמלה וכן הלאה" (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת הפנתה בסיכומיה לפסיקה שעניינה מתן תוקף של פסק דין להסכמת צדדים בהליך המשפטי.

ב.נתבעות 2 ו-3 טענו בכתב ההגנה שלהן כי הן לא הבינו את תוכן ההסכם ולא הוסבר להן דבר, לפיכך הן דוחות את החלוקה שנקבעה בו. עוד נטען כי אין לחייב את מבטחים לשלם את הגמלה בניגוד לאמור בתקנונה.

ג.מבטחים טענה כי היא מחויבת להוראות תקנון הקרן בו נקבעה חלוקה שווה בין האלמנות. לדבריה, חריגה מתקנון הקרן בכפוף להוראות בית הדין תהא כפופה להסכמת השאירות ובכפוף להסתייגויות המנויות בסעיף 27 לתקנון. במקרה דנן, נתבעות 2 ו-3 לא הסכימו לחלוקה שנקבעה בפסק הדין ולפיכך הקרן רשאית לפעול רק בכפוף לתקנון. זאת ועוד - מבטחים אינה צד לפסק הדין ואין בו כדי לחייבה, בפרט שלפי סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, זכויות בקרן הפנסיה אינן נחשבות לחלק מהעיזבון וזכאות האלמנות נקבעת אך ורק על פי הוראות התקנון.

4.השאלה המשפטית

השאלה המתעוררת הינה היחס בין תקנות מבטחים ובין החלטת בית הדין השרעי, או כפי שניסחו אותה הצדדים בדיון המוקדם: האם על מבטחים לכבד את פסק הדין של בית הדין השרעי מיום 25.5.08 או שמא הוראות תקנון מבטחים גוברות על פסק הדין.

5.הלכה פסוקה היא כי "הזכויות של העובד כלפי מבטחים – להבדיל מזכויותיו כלפי המעסיק – מעוגנות בתקנות הקרן ולא בחוק. מכאן שלא ניתן לזכות את העובד ביחסיו כלפי מבטחים לפי ההסדרים הקבועים בחוק, אלא רק לפי ההסדרים הקבועים בתקנות הקרן ... משעה שתקנות הקרן קבעו הסדר וההסדר, על פי פרשנותו הנכונה, ברור על פניו, כי אז אין בית הדין רשאי לסטות מן ההסדר ולפסוק על פי הבנתו או על פי הוראות חוק." (ע"ע (ארצי 697/05 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) - מורד, ניתן 7.11.06).

גם בית המשפט העליון נדרש לסוגיה של היחס בין הוראות תקנון קרן הפנסיה ובין תניות חוזיות לבר תקנוניות בבג"צ 4640/00 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן 8.2.06. באותו עניין נפסק כי "כי התקנון גובר על התניה החוזית" (סעיף 36 לפסק דינו של המשנה לנשיא חשין).

6.במקרה דומה בו התעוררה התנגשות בין קביעת בית דין רבני ביחס למעמדה האישי של תובעת ובין תקנון קרן מבטחים, פסק בית הדין הארצי כי "לבית הדין הסמכות היחודית לקבוע מעמדן של אסתר וקריסלדה [האלמנות באותו מקרה - ד.ו.] ביחס למנוח על פי תקנות מבטחים ואין סמכות מסורה לבית הדין הרבני. לכן פסיקתו כי ... - אינה מחייבת אותנו". דברים אלה יפים אף לענייננו.

המסקנה העולה מההלכה הפסוקה המתוארת לעיל הינה כי דין התביעה להדחות.