אגבאריה ואח' נ' בע"מ

החלטה

לפניי בקשה התובע 2 (המבקש) להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מיום 25.7.12 וזאת באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט.

ואלה טענות המבקש –

המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 23.8.11 במהלך עבודתו כמורה לנהיגה. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המבקש פנה בתביעה לקביעת דרגת נכות וועדה רפואית אשר בדקה אותו ביום 19.2.12 קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 10% החל מיום 11.10.11 ועד ליום 31.1.12, עוד קבעה הוועדה כי לא נותרה לו נכות רפואית צמיתה.

המבקש לא השלים עם קביעת הוועדה הרפואית והגיש ערר.

ביום 23.5.12 נבדק המבקש ע"י הוועדה הרפואית לערערים של המל"ל והופנו לביצוע צילומים. ביום 25.7.12 התכנסה הוועדה פעם נוספת ולאחר שעיינה בצילומים דחתה את הערר.

לטענת המבקש יש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל שכן מעיון בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות ניתן להיווכח כי החומר הרפואי שעמד בפניהם היה חלקי בלבד, בין היתר לא עמד בפניהם תיעוד אודות קבלת סדרות של טיפולי פיזיותרפיה. תיעוד כזה היה משקף באופן נרחב יותר את מצבו הרפואי ומשחסר אותו תיעוד בפני הוועדה, יש לומר כי החלטתה אינה מבוססת על עוגנים איתנים.

עוד טוען המבקש כי קיים תיעוד רפואי בדבר סדרה נוספת של טיפולי פיזיותרפיה ממועד שלאחר הבדיקה המצביע לכאורה על החמרה במצבו. תיעוד זה לא עמד מטבע הדברים אף הוא בפני הוועדה הרפואית.

תוצאות בדיקת EMG שביצע ביום 22.4.12 העלו ממצא של רדיקולופטיה בחוליות 6C- 5C ובחוליה 5L, ממצא זה עולה בקנה אחד עם תלונותיו בדבר כאבים באזור הצוואר ומגבלה בתנועות. הוועדה לא נימקה בהחלטתה מה משמעות תוצאות הבדיקה ולמה אין להסתמך עליה ויש להסתמך על בדיקת רנטגן שהינה מהימנה פחות.

ואלה טענות המשיבה –

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה אין בטעמים הנזכרים על ידי המבקש כדי לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

לדבריה, עיון בדו"ח מלמד כי הוועדה עקבית במסקנותיה כאשר לאורך כל הדרך חזרה וקבעה כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית או נוירולוגית.

בפני הוועדה הרפואית עמדו כל המסמכים שבתיקו הרפואי של התובע לרבות טיפולי הפיזיותרפיה שעבר אולם הוועדה ציינה בהחלטתה רק את המסמכים הספציפיים אשר הובילו אותה למסקנה שלא נותרה נכות יציבה לתובע.

ועדת העררים התכנסה פעמיים, הסתמכה על ממצאים בעניינו של התובע ומסקנותיה מנומקות ושוללות כל קשר סיבתי לתלונות התובע לבין התאונה.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל תענה רק במקרים יוצאי דופן בעיקר כאשר על פניו ניכר כי נגרם לנפגע עיוות דין, כי לא היו בפני הוועדה מסמכים רפואיים או כי נפל פגם מהותי אחר בהליך שהתקיים.

ראה בעניין זה פסק הדין שניתן לאחרונה אליו מפנה ב"כ הנתבעים רע"א 7127/12 עידן בן חמו נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים) בגדרו נקבעו דברים אלה:

"אינני סבור שבסוגיה של הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לא נקבעו קווים מנחים, ודי לעיין בפסיקתו של בית משפט זה על מנת לעמוד על אותן הנחיות. אכן, על פי אותם קווים מנחים שנקבעו בפסיקה, צדקו הערכאות שקדמו לי כשדחו את בקשת המבקש, שכן לא עלה בידו להצביע על טעם טוב שיצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור....על כן נפסק, כי בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן ובעיקר כאשר נגרם לנפגע עיוות דין כתוצאה מהתנהלות הוועדה שקבעה את נכותו".

בנסיבות של תיק זה, לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהליך המצדיק הבאת ראיות לסתור.

עיון בבקשה מעלה כי עיקר תלונתו של המבקש הינה כי העובדה שנזקק לטיפולי פיזיותרפיה לא עמדה בפני הוועדה. בא כוחו לא הצביע על מסמך אחר שלא עמד בפני הוועדה.