אגבאריה ואח' נ' אגבאריה

החלטה

תובענה זו הועברה לטיפולי, בהתאם להחלטת כב' הרשם הבכיר א' צ'יזיק.

הבקשה הטעונה הכרעה הינה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע, אשר הוגשה ע"י התובעים.

לאחר שעיינתי בתובענה ובבקשה, סבורני כי בדין ראה כב' הרשם לנכון שלא להיעתר לבקשה למתן פסק דין על אתר מבלי לדרוש הוכחות, ובדין הועברה התובענה ע"י כב' הרשם לבית המשפט.

המדובר בתובענה בה מתבקשים אחד עשר סעדים עיקריים, משמעותיים ביותר. נשוא התובענה הוא מבנה מסחרי גדול למדי (שלוש קומות) המצוי באום-אל-פחם. בין הסעדים המתבקשים: צווי מניעה קבועים, צווי פינוי – לרבות של צדדי ג' אשר ייתכן ומחזיקים בחלק מהמבנה, וצו להריסת המבנה. במסגרת הסעד הראשון, מתבקש בית המשפט להצהיר כי "הסכם השכירות מיום 9.1.08 בין התובעים [ליתר דיוק, צ"ל בין אביהם המנוח – א.ד.] לבין הנתבע בטל ומבוטל, ובעקבותיו בטל ומבוטל גם כל הסכם שנחתם מכוח הסכם זה בין הנתבע לבין כל צד שלישי, ...". הסכם השכירות האמור הינו למעשה הסכם חכירה, לתקופה של קרוב ל- 25 שנים, החל משנת 2008 ועד לשנת 2033. לכאורה, הסכם החכירה, כשלעצמו, התיר לחוכר לבנות במקרקעין, להשכיר חלקים מהמבנה, ואף להעביר זכויותיו לפי הסכם החכירה לצדדי ג', בכפוף לכך שלא ייפגעו זכויות המחכיר.

הלכה היא כי גם מקום בו נתבע אינו מתגונן, מתן פסק דין אינו אוטומטי. במיוחד אמורים הדברים מקום בו מתבקש פסק דין הצהרתי העשוי להשליך על זכויות צדדים [ע"א 416/86 אגבריה נ' עזבון המנוחה אגבריה, פ"ד מב(2) 408, 410 (1988)].

מן הטעמים המנויים לעיל וכן בהחלטת כב' הרשם, יש צורך לדרוש מן התובעים להוכיח תביעתם.

בספרו של המחבר אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 342-343, נאמר:

"ההוראה שבתקנה 97, לעניין סמכות הרשם ליתן פסק דין בהעדר הגנה, לא עודכנה בעקבות תיקון חוק בתי המשפט בשנת התשמ"ד. יש לקרוא תקנה זו יחד עם הוראות סעיף 86 לחוק בתי המשפט, הקובעות, כי הרשם רשאי ליתן פסק דין ואין הוא חייב עוד להעביר את התביעה לשופט. הרשם הוסמך בסעיף זה לדרוש ראיה בכתב להוכחת התביעה וליתן פסק דין על פי סעיף 86 לחוק, הדן בפסק דין באין הגנה. דהיינו, בתובענה שהנתבע אינו מתגונן בה (...), רשאי הרשם: לדרוש ראיה בכתב; ליתן פסק דין על פי צד אחד נגד אותו נתבע; לבטל פסק דין שנתן. ברור, שנוסח הסעיף בחוק בתי המשפט גובר על האמור בתקנה".

סבורני, כי ראוי לחדד נקודה מסויימת אשר נראה כי אינה מקבלת ביטוי בציטוט דלעיל, וכי למעשה אין מדובר בשתי הוראות חיקוק אשר האחת מהן גוברת על רעותה, אלא הן דרות זו בצד זו. סעיף 86 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, מתיר לרשם "לדרוש ראיה בכתב", אך אינו מתיר לרשם שמיעת עדות בהקשר זה. תקנה 97(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מתייחסת למצב דברים בו "...הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות". הדין מבחין, אפוא, בין דרישת ראיה בכתב כתנאי למתן פסק דין בהעדר הגנה, לבין שמיעת עדות מקום בו הדבר נדרש כתנאי למתן פסק דין בהעדר הגנה. ייתכן כי אין זה הדין הרצוי, וכי יש מקום לעריכת שינוי אשר יאפשר לרשם גם לשמוע עדות בהקשר זה. אך מכל מקום, זהו המצב כיום.

בענייננו, נראה כי לאור אופיה ומהותה של התובענה, סבר כב' הרשם כי יהא צורך לכל הפחות בהגשת תצהיר מטעם התובעים, וגם בהקשר זה דעתי כדעתו. אולם זאת בכוונתי לדרוש בשלב הבא, שכן טרם בשלה העת לכך.

עתה לגוף הבקשה – מאישור המסירה ותצהיר השליח אשר צורפו לבקשה, עולה כי שלושת נסיונות ההמצאה טרם ההדבקה בכתובת אשר נטען כי משמשת למגורי הנתבע, נעשו כולם בשעות הבוקר המאוחרות, לפני הצהריים, שעות בהן לא מן הנמנע כי לא יהא איש בבית. בנסיבות העניין, וכאשר ברקע הדברים מצוי כובד משקלה של התובענה, דומני כי לא ניתן לראות בנסיונות המצאה אלו משום פעולה בשקידה ראויה וסבירה מצד התובעים, כמשמעותה בתקנה 489 לתקנות. אני מורה כי התובענה (המתוקנת, כפי שיפורט להלן) תומצא פעם נוספת למקום מגוריו של הנתבע, כאשר טרם הדבקה יבוצעו שלושה נסיונות המצאה לאחר השעה 17:00, ומתוכם שני נסיונות המצאה לאחר השעה 20:00. בנוסף, וברוח תקנה 483 לתקנות מחד ותקנה 489 סיפא מאידך, תומצא התובענה בדרך של הדבקה על גבי המבנה נשוא התובענה, לאחר שלושה נסיונות לאתר את הנתבע במבנה זה אשר יבוצעו בשעות היום ולא יאוחר מהשעה 16:00.

בנוסף, אין בכוונתי להיעתר לבקשה ליתן פסק דין כמבוקש בתובענה, במתכונתה הנוכחית. בתובענה עצמה נטען, על ידי התובעים עצמם, כי חלק מהזכויות במקרקעין נשוא התובענה נרשמו על שם חברה שהיתה בבעלות הנתבע, אשר פרטיה המלאים צויינו בתובענה (להלן: "החברה"). נטען כי ההליכים הפליליים בגין המבנה נשוא התובענה, ננקטו הן כנגד הנתבע הן כנגד החברה, וכך גם גזר הדין בהליכים הפליליים, לרבות צו ההריסה הגורף, ניתנו כנגד הנתבע והחברה יחד. עוד נטען כי גם חיובי הארנונה בעירייה (שגם לגביהם מתבקשים סעדים) הוסבו על שם החברה. כאמור לעיל, לכאורה, נראה כי סעיף 18 להסכם החכירה מיום 9.1.08 מתיר לשוכר (הנתבע) להעביר את זכויותיו במושכר לצדדי ג' מבלי שהדבר יפגע בזכויות המשכיר. מן הראוי אפוא לצרף את החברה כנתבעת.

מן הראוי לצרף כנתבע גם כל בעל דין פוטנציאלי נוסף העלול להיפגע ממתן הסעדים הנתבעים, ואשר זהותו ידועה לתובעים או ניתנת לבירור על ידם באופן סביר (להלן: "נפגעים נוספים").

סיכומו של דבר –

1. על התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, ולצרף אליו כנתבעים נוספים לכל הפחות את החברה וכן את כל מי שעומד בהגדרת נפגעים נוספים כמפורט לעיל. על התובעים לצרף לכתב התביעה המתוקן:

- תדפיס מעודכן מרשם החברות שישקף את מענה הרשום של החברה, זהות בעליה ומנהליה;

- נסח מלשכת רישום המקרקעין שישקף את הבעלות במקרקעין נשוא התובענה, הערות שנרשמו ושעבודים.

- תרגום לעברית נאמן למקור של צו הירושה של המשכיר;

2. לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן ימציאו אותו הנתבעים בהתאם להנחיות לעיל. ככל שלא יוגש/ו כתב/י הגנה במועד יהיו התובעים רשאים לשוב ולהגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ואזי תינתנה הנחיות מתאימות בנוגע לדרכי ההוכחה לפני שיינתן פסק דין.