1. .......
השתכרות הצדדים :
השתכרות הנתבע:
8. (א) לטענת הנתבע, מצבו הכלכלי הינו קשה: סך הכנסתו עומדת על סכום של 2,100 ש"ח לחודש (1,700 ש"ח מלימודיו בכולל, ועוד 400 ש"ח בגין לימודיו ב"כולל ערב"). הכנסתו זו אינה קבועה, ואין ביכולתו להתמיד בלימודי ערב אלו בשל בעיות רגשיות- נפשיות של אשתו הנוכחית, אשר הינה אלמנה וסובלת מטראומה וקשיים נוספים, עת יוצא הוא מהבית. אשתו הנוכחית הינה מורה, ומשתכרת סך של 3,000 ש"ח לחודש. לאור זאת, הכנסתם החודשית הינה מצומצמת ביותר, ויש להתחשב בכך שעליה להספיק לכלכלת 8 נפשות.
(ב) לטענת האם, הנתבע שוהה רוב היום בבית, ויוצא לעבוד מידי פעם בערב, בתירוץ כי לאשתו ישנן בעיות נפשיות, אולם עומד לו כושר השתכרות, ועליו להתאמץ עד קצה גבול היכולת על מנת שיוכל לזון את ילדיו.
9. (א) חובת האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד גיל 15 הינה חובה אבסולוטית ובלעדית, כדי כיסוי צרכיהם ההכרחיים. הלכה פסוקה היא, כי צרכיו ההכרחיים של קטין כוללים את הנחשב למינימום הכרחי: מזון, ביגוד והנעלה, מדור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות- אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, מים, חשמל, גז, ארנונה וטלפון), חינוך בסיסי (לא כולל חוגים וכו'), בריאות ותחבורה.
(ב) מה שמעבר לצרכיו המינימאליים של הקטין (כגון חוגים, חופשות, שיעורים פרטיים, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש) נכלל במסגרת מזונות מדין צדקה. בחובה מדין צדקה נושאים שני ההורים, כאשר החובה תלויה ביכולתו הכלכלית של כל צד (ע"א 591/81
פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו (3) 449), והינה ביחס ישיר להכנסתו הפנויה (ע"א 1375/93
אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1) 215).
(ג) בהוצאותיהם החריגות של הקטינים (כגון הוצאות רפואיות מיוחדות, הוצאות ריפוי שיניים, עדשות וכו') נושאים ההורים במשותף- כל אחד במחצית הסכום.
(ד) יכולת אב לתשלום מזונות ילדיו הקטינים אינה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, כגון רכוש, חסכונות, וכן פוטנציאל השתכרותו, בהתאם למקצועו ולכישוריו (ע"א 130/93
פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721, 725; ע"א 239/85
עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 151-152). על האב חלה חובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת, ולעשות כל שביכולתו לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו (ע"א 378/80
יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 329, 333; בר"ע (ת"א) 95/97
כדורי נ' כדורי (לא פורסם)).
(ה) דברים אלו נכונים אף באשר לאב שהינו תלמיד ישיבה, ועוסק בלימוד תורה כל שעות היממה. גם במצב זה, נפסק כי אין בכך כדי לפוטרו ממזונות ילדיו הקטינים 194), היות ו:
"אין זה מן הראוי שאדם ישב באוהלה של תורה ואילו אשתו ובתו יחזרו על הפתחים. כבר אמרו חכמים (קידושין, כ"ט ע"ב), "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה" - בתמיהה. הווה אומר, מה טוב ומה נעים שאדם מצליח לעסוק בתורה ולצאת ידי חובת הריחיים שבצוארו, אבל אם אינו יוצא ידי חובת הריחיים - יעסוק בתורה, תוך התעלמות ממזונות אשתו וילדיו - בתמיהה"
(תמ"ש (ת"א) 27043/96
פלונית נ' פלוני, תק-מש 2003 (2) 453).
(ו) אף בית הדין הרבני הגדול פסק ברוח זו:
"נראה לי כי אין כל סיבה שלא לחייב את הבעל במזונות מינימאליים של אשתו וילדיו. אברך כולל אינו פטור מחיובי הבעל לאשתו וילדיו. מעולם לא שמענו כי לאברכים כותבים כתובה שונה מאשר לשאר האנשים. חיובו של בעל מזונות אשתו הוא גם בכתובה...גם חיובו לילדיו הוא מעיקר הדין, ובפרט שאחד הילדים הוא למטה משש שנים. נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן בכדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה לאחר הנישואין, היא התנדבות בלבד...אבל אם ישא אישה על מנת שלא יפרנס את הבנים בזה מסתבר שאין התנאי חל שהרי שאין זה זכות האישה לקבל מזונות עבור הילדים מה שחייב לזון בנים קטנים"
(תיק נ.א/192, נ.ב/143
אוחיון נ' אוחיון).
(ז) ועל כך העיר הרב שמשון רפאל הירש (גרמניה, מאה ה-19) בפירוש על התורה (דברים ט"ו, י"א) :
"אולם יחד עם זה הרי תורת ישראל מייחסת ערך רב לשמירת עצמאותו של אדם, וראוי לאדם להצטמצם לצרכים ההכרחיים ביותר ולקבל כל עבודה, אפילו היא "בזויה" בעיני עולם חסר לב, ובלבד שלא יזקק למתנת בשר ודם. עבודה המפרנסת את בעליה ביושר ובעצמאות היתה מכובדת בישראל מאז ומתמיד, יותר מאשר בכל חוג אחר. גיבורי הרוח הגדולים שלנו שאורם מאיר לנו עד היום ואשר כל דורות ישראל נושאים עיניהם אליהם בהערצה - ביניהם הלל, ר' יהושע, ר' חנינא, ר' אושעיה, רב ששת, רב הונא - חיו בתנאים מצומצמים ביותר והתפרנסו כחוטבי עצים, כנפחים, כסנדלרים, כסבלים, כשואבי מים, ובמעשיהם לימדו את הכלל : "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריאות" (פסחים קיב ע"א) "פשוט נבילתא בשוק ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא וסניא בי מילתא" (שם קיג ע"א; וראה רשב"ם בבא בתרא קי ע"א): טול שכר עבור פשיטת עור בהמות ברשות הרבים ואל תאמר אני כהן, אני חכם , ואין זה ראוי לכבודי."
(ח) לאור זאת, כל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות
אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות כדי לפטור עצמו מחיובו לפרנסת ילדיו הקטינים.
10. (א) בנדון, לא הוצגה בפני כל חוות דעת רפואית שיש בה כדי להעיד כי לנתבע בעיה רפואית אשר יש בה כדי למנוע ממנו לעבוד ולהשתכר לפרנסת ילדיו. אף טענת הנתבע, כי אין ביכולתו לעבוד בערבים, היות ועליו להישאר בבית עם אשתו אשר סובלת מטראומה וקשיים נפשיים, לא הוכחה ולא נתמכה באסמכתא כלשהי. ברי, אפוא, כי אין בדברים אלו כדי לפוטרו מנשיאה במזונות בתו הקטינה.