אב מש חברה לבנין ונכסים בע"מ ואח' נ' לוי ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה.

המשיבים הגישו בשנת 1995 תביעה נגד המבקשת, ובשנת 1997 ניתן לטובתם פסק דין בהיעדר הגנה (להלן – פסק הדין הראשון). ביום 25.9.97 בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים. ביום 8.10.02 ניתן בשנית פסק דין לטובת המשיבים, אף הוא בהיעדר הגנה (להלן – פסק הדין השני).

בזמן שחלף מאז מתן פסק הדין בוער התיק, אך מהבקשה ומתגובת המשיב עולה כי התביעה היתה לתשלום בגין עבודות בניה שלטענת המשיבים בוצעו על ידם בדירת המבקשת (להלן – הדירה).

לטענת המבקשת רק בחודש דצמבר 2008, עת קיבלה אזהרה בתיק הוצאה לפועל שפתח נגדה המשיב 2, נודע לה כי ניתן פסק הדין השני וכי נפתח תיק בהוצאה לפועל, ועד אז סברה כי התביעה הסתיימה בשנת 1997, לאחר ביטול פסק הדין הראשון, במחיקת התביעה נגדה.

לגוף התביעה טוענת המבקשת כי מדובר בעבודות שבוצעו בדירת הוריה וכי בזמן ביצוע העבודות הדירה הייתה שייכת לחברת עמידר. לטענתה, העבודות בוצעו לצורך תוספת בניה בשלוש דירות של שכני הוריה ומאחר ועמידר סירבה להשתתף במימון, מימנו השכנים מכיסם את עלות חלקה של עמידר בעבודות, כך שכל תמורת העבודות שולמה למשיבים. מלבד זאת, לטענת המבקשת, היא מעולם לא היתה דיירת רשומה או בעלת זכויות בדירת הוריה ולא היתה הצדקה מלכתחילה לתבוע אותה באופן אישי.

לטענת המבקשת, המשיב נמנע מלהמציא לה את פסק הדין ופעל בחוסר תום לב בכך שהחליף עורכי דין והמתין שנים רבות בין ביטול פסק הדין הראשון לבין הבקשה למתן פסק הדין השני ובין מתן פסק הדין השני לנקיטת הליכי הוצאה לפועל, וכל זאת בניסיון לגבות כספים אשר אין היא חייבת לו.

לבקשה צורף תצהיר של עו"ד מתי עצמון, אשר ייצג את המבקשת בבקשתה לביטול פסק הדין הראשון. לפי תצהירו התקיים בבית המשפט דיון בלתי פורמלי בנוכחות הצדדים, במסגרתו סוכם כי המבקשת תשלם הוצאות משפט בסך 900 ₪ ועם פירעון הסכום יבוטל פסק הדין והתיק נגדה ייסגר (מתי עצמון, סעיפים 3-4 לתצהיר). עוד נכתב בתצהיר כי מאחר שסוכם עם ב"כ התובעים דאז כי התביעה תידחה, לא הוגש כתב הגנה (מתי עצמון, סעיף 6 לתצהיר).

לבקשה צורף גם תצהירו של יחיא פדידה, אחד השכנים אשר ביצעו הרחבת דירה באמצעות המשיבים. לפי תצהירו הוא ויתר השכנים הם ששילמו את עלות העבודות בדירת הורי המבקשת (יחיא פדידה, סעיפים 3 ו- 6 לתצהיר) וככל שידוע לו אין ולא היה למבקשת חלק בדירה כדיירת רשומה או כבעלים (יחיא פדידה, סעיף 5 לתצהיר).

לטענת המשיבים קוצבות תקנות סדר הדין תקופה של 30 יום להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ואילו הבקשה דנן הוגשה ביום 21.6.09, כמעט שבעה חודשים לאחר שנמסרה למבקשת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ביום 3.12.08, ובלא שניתן כל נימוק לאיחור זה, אשר יצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה. המשיבים מציינים כי לאחר קבלת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ולפני שהוגשה הבקשה דנן נועצה המבקשת בעו"ד אשר שלח אל ב"כ המשיבים, בחודש מרץ 2009, בקשה לבטל את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ומכך עולה ששלושה חודשים לפני הגשת הבקשה קיבלה המבקשת ייצוג משפטי והיה ידוע לה או צריך היה להיות ידוע שחובה להגיש בקשה לביטול פס"ד במועד הקבוע בתקנות.

לגופה של בקשת הביטול נאמר בתצהיר המשיב כי בעת ביטול פסק הדין הראשון היתה המבקשת מיוצגת על ידי עו"ד ואין לקבל את טענתה כי סברה שעם ביטול פסק הדין הראשון נסגר התיק. המשיב מפנה למכתבו של עו"ד עצמון (נספח ב' לתצהיר המבקשת) אשר נכתב לאחר ההחלטה על ביטול פסק הדין הראשון, ובו נכתב כי הוא מצפה מהתובעים לבקש מבית המשפט לדחות את התביעה. לטענת המשיב מכתב זה מוכיח כי לא היה סיכום לפיו התיק ייסגר.

עוד נטען בתצהיר המשיב כי מדובר בהתנהגות שיטתית של המבקשת, המזלזלת בהליכים המשפטיים המתנהלים נגדה, וכי למרות שבית המשפט נעתר פעם אחת לבקשתה לביטול פסק דין לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה להתגונן מפני התביעה ובחרה לנסות "להשכיח" את התביעה.

לגוף התביעה הצהיר המשיב כי המשיבה בנתה לדירתה של המבקשת יסודות, רצפה, עמודים ותקרה לצורך הרחבת הדירה, כי הוא אישית היה בדין ודברים עם המבקשת בקשר להרחבת הדירה, כי היא זו שניהלה עם המשיבה מו"מ בקשר לכך וכי היא זו שחייבת היתה לשלם למשיבה את עלויות הבניה (המשיב, סעיף 9 לתצהיר).

בתגובת המבקשת לטענות המשיבים היא מציינת כי בעוד שהמשיבים טוענים לשיהוי בהגשת הבקשה, הם עצמם הגישו את תגובתם לבקשה באיחור של חודשים רבים וללא הסבר.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי במקביל לקבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל טיפלה באמה שהיתה מאושפזת ונפטרה בחודש פברואר 2009. רק לאחר מכן היתה פנויה לטפל בענייניה שלה, ואז פנתה לעו"ד עצמון, אשר כאמור ייצג אותה בהליך ביטול פסק הדין הראשון. עו"ד עצמון דאג להוצאת מכתב למשיבים על ידי עו"ד ממשרדו, אך מאחר ולא היו לה אמצעים למימון ייצוג הפנה אותה ללשכת הסיוע המשפטי. עיכובים נוספים נגרמו בעת שפנתה למתן ייצוג מלשכת הסיוע המשפטי, בניסיונה לקבל מבית המשפט את התיק, שהסתבר כי בוער, ובחיפוש אחר חומר ועדים.

לאור האמור טוענת המבקשת כי לא חל עיכוב בלתי סביר. לטענתה גילתה בבקשותיה בסיס להגנה ראויה ונוכח הנסיבות יוצאות הדופן של המקרה אין לחסום בפניה את שערי בית המשפט, ומן הדין ומן הצדק להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשת ביטול לפסק דין שניתן בהיעדר כתב הגנה הוא שלושים ימים מיום שהומצא פסק הדין לבעל הדין נגדו הוא ניתן. עם זאת, בהתאם לתקנה 528, לבית המשפט סמכות להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כפי שנפסק, כאשר שוקלים האם להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין יש לשקול את משך האיחור, הסיבה לאיחור ואת סיכויי ההגנה של הנתבע (בר"ע (מחוזי-ת"א) 2002/05 ד.ל. לב בנין חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' סיני (פורסם במאגרים, 2.7.06). ראו גם בר"ע (מחוזי נצ') 293/09 קוריני נ' פורמיקה הצפון שיווק בע"מ (פורסם במאגרים, 29.12.09); בר"ע (מחוזי ת"א) 1632/06 חזן נ' עיריית חולון (פורסם במאגרים, 2.7.07); בש"א (מחוזי י-ם) 580/03 דלא אל ברקא רנט-א-קאר (95) בע"מ נ' כבאבו (פורסם במאגרים, 8.4.03)).

בפרשת לב בנין מתייחסת השופטת דותן לצורך להקפיד על לוחות זמנים וכותבת:

"מאידך גיסא, אין להתעלם מהגישה לפיה בסיומו של הליך, בין על ידי קבלת התביעה או סילוקה מטעמים שבסדר דין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד."