תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
|
23730-05
01/08/2006
|
בפני השופט:
נילי מימון
|
- נגד - |
התובע:
1. ע' ק' קטינה 2. מ' ק' קטינה 3. ע"י אמם ו' ק'
עו"ד רון וינשטוק
|
הנתבע:
א' ק' עו"ד א. חדד
|
פסק-דין |
רקע לתביעה
התובעות בנותיו של הנתבע - ע' ילידת 27.6.92 ומ' ילידת 13.2.85, תובעות חיוב הנתבע - אביהן במזונותיהן.
אם התובעות והנתבע נישאו ביום 5.8.79, מנישואיהם נולדו שלוש בנות. הגדולה ל' בוגרת ושתי התובעות.
ביום 28.3.00 התגרשו אם התובעות והנתבע (להלן: הצדדים).
התביעה
עפ"י התביעה, מאז הגירושין לא נשא הנתבע במזונות התובעות אף שתובעת 1 היתה בת שמונה ותובעת 2 היתה בת 15.
התובעות התגוררו עד ליום 30.8.05 בדירת הצדדים העומדת למכירה ומאז 1.9.05 עברו לגור בדירה שכורה בעלות של 1,000 דולר לחודש.
הוצאות הדירה מגיעות לדברי התובעות לסכום של 1,200 ש"ח לחודש, תובעת 1 טוענת כי חלקה במדור והוצאות מדור הוא 1,500 ש"ח לפחות.
אם התובעות שילמה המשכנתא לדירת הצדדים מאז הגירושין עד היום. התשלום החודשי הוא 600 ש"ח.
אם התובעות דורשת כי הנתבע יחזיר לה 18,000 ש"ח מחצית מתשלום המשכנתא.
אם התובעות עבדה כסוכנת ביטוח עצמאית אולם נאלצה לדבריה לסגור המשרד בנובמבר 2001 והיום מועסקת כסוכנת ביטוח במעמד של עצמאית ומשתכרת בממוצע 10,000 ש"ח לחודש.
הנתבע מועסק, עפ"י התביעה, במפעל בנתניה, אין לתובעות פרטים אודות השתכרותו.
תובעת 1 עותרת לקביעת דמי מזונותיה בסך של 2,530 ש"ח עפ"י הפירוט:
בית ספר + חוגים 630 ש"ח, מדור והחזקת בית 1,200 ש"ח, ביגוד והנעלה 200 ש"ח, כלכלה 500 ש"ח.
אם התובעות טוענת כי הוציאה עבור התובעות בחמש שנים האחרונות סכום של 120,000 ש"ח לפי ממוצע של 2,000 ש"ח לחודש, סכום עליו לא מחלה לנתבע, להיפך, גילתה לנתבע לא אחת דעתה המפורשת שמתכוונת לדרוש ממנו השבת דמי המזונות עבור הקטינות בגין העבר.
אם התובעות טוענת עוד, כי התביעה היא גם עבור תובעת 2, חרף זאת שבגרה ועותרת לחיובו בגין מזונות העבר כשהסכום צמוד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן סכום חודשי למזונות שוטפים.
ההגנה
הנתבע מכחיש עיקרי התביעה.
הנתבע מודה שלא נשא במזונות התובעות אולם מציין כי היה זה נוכח הסכם ברור עם אם התובעות שכן במאזן השתכרותם, כושר השתכרותה והשתכרותה בפועל היו פי כמה גבוהות משלו, דבר שקיבל ביטויו בהסכם הגירושין.
לדבריו, לא בכדי "שתקה" אם התובעות מאז הגירושין ועד למועד הגשת תביעתה, שכן הסכם הגירושין שותק בענין זה לא מחמת "לקונה" כי אם מחמת הסדר שלילי אשר נתן ביטוי לרצון הצדדים לכך שנושא המזונות מוסדר על ידי מי שמחזיק בתובעות.
לטענת הנתבע, התובעות התגוררו בדירת הצדדים, הוא עשה ככל שביכולתו כדי למכור את הדירה, אולם אם התובעות הכשילה המכירה.