פסק דין
מדובר בשתי תובענות המתייחסות לאותה מערכת עובדתית שאוחדו על ידי:
בת"ק 2785/08 התביעה שהוגשה ראשונה, עוד ביום 5.11.08, תבעו השוכרים עמרם ולימור רווח (להלן: "השוכרים") את המשכיר אלי אבשלום (להלן: "המשכיר") ע"ס 30,000 ₪, בגין: הפרשי שער הדולר, השקעות שהשקיעו במושכר, טרמיטים במושכר שפגעו ברכושם וכן בגין פרעון צ'ק הביטחון שניתן לנתבע השוכר, ללא עילה לפרעונו.
בת"ק 1179/09 שהוגש מאוחר יותר, רק ביום 5.7.09, תבע המשכיר אלי אבשלום, את השוכר עמרם רווח, ע"ס 30,000 ₪, בגין: קבלת המושכר 11 ימים קודם לכן, איחור במסירת המושכר בתום התקופה, תיקונים שנזקק לבצע בתום השכירות, ימי עבודה ונסיעות, וכן פיצוי בגין אי פינוי המושכר במועד שהביא לביטול עסקה למכירת המושכר.
המשכיר טען טענה מקדמית כי החוזה נחתם רק עם עמרם רווח ולא עם לימור רווח. לא מצאתי לנכון למחוק את הגב' רווח מכתב התביעה בת"ק 2785/08, משום שאין מחלוקת כי היא הטענות נוגעות גם אליה, אף אם בעלה הוא מי שחתם על החוזה.
בדיון בפני העידו ארוכות המשכיר, השוכרים וכן אביה של לימור רווח. שמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהן היטב, כפי שאפרט להלן, כאשר אבחן אחת לאחת את טענות הצדדים בתביעותיהם ההדדיות.
הפרשי שער הדולר - אין מחלוקת כי בהסכם עליו חתמו הצדדים, מופיע סך של 650$ כדמי שכירות מדי חודש בחודשו. לא נקבע בהסכם סכום קבוע בשקלים. אין מחלוקת כי השוכרים נתנו בידי המשכיר צ'קים מעותדים בשקלים לגבי דמי השכירות. המשכיר הודה בדיון כי עליו לשלם להם את הפרשי הדולר (ע' 4 ש' 13 לפרוטוקול). גם במכתבו של המשכיר מיום 12.6.08 שצורף למסמך נ/1, עולה כי הוא מסכים להחזיר לשוכרים את הפרשי שער הדולר. אני דוחה איפוא את טענת המשכיר, כאילו סוכם על סכום קבוע בשקלים. בראש נזק זה המשכיר לא הגיש כל חישוב מנוגד לחישוב שהוגש ע"י השוכרים, ולכן אני מחייב את המשכיר לשלם לשוכרים בגין הפרשי שער הדולר סך של 3,313 ₪.
כניסה לדירה טרם החוזה – טוען המשכיר כי מסר את מפתחות הדירה לאביה של השוכרת 11 יום לפני מועד הכניסה ע"פ החוזה. האב העיד בפני, כי בעת שנחתם החוזה הראשון, 11.9.07, היו עוד תיקונים לבצע בדירה, ולכן ברור שלא קיבל בשלב זה את המפתחות. גם מכתבו של המשכיר כי דייר קודם התגורר במושכר עד 16.9.07 (במסגרת נ/1), מלמד כי אין יסוד לטענה זו. בהגינותו ציין העד חליבה, כי לכל המוקדם קיבל את המפתחות יומיים או שלושה לפני הגעת השוכרים לארץ. משלא באה דרישה לתשלום באותה עת באופן מיידי, לא מצאתי לנכון לחייב את השוכרים בגין 2-3 ימים אלה, אם אכן היו.
השקעות שהשקיעו השוכרים – המשכיר הודה כי השוכרים עשו תיקונים שונים, לרבות התקנת מטבח במושכר, בהסכמתו. השוכרים טענו כי הובטח להם שיפוי חלקי בסך 500 ₪. המשכיר העיד כי המטבח שהותקן היה משומש והשוכרים לא חלקו על כך. עדיין, התקנה כזו, אשר נשארת במושכר לאחר תקופת השכירות, מעלה את ערכו מול מצבו של המושכר קודם לכן, שאם לא כן, לא סביר שהשוכרים היו מבצעים אותה. המשכיר לא העלה כל טענה נגד התקנת המטבח במשך תקופת החוזה. אני מקבל איפוא את עדות השוכרת, לפיה הבטיח המשכיר לשפות את השוכרים בסך של 500 ₪ בגין התקנה זאת.
לא מצאתי לנכון לחייב את המשכיר בגין שאר ההשקעות שערכו השוכרים במושכר ושנתבעו על ידם. עוד יצויין, כי אביה של השוכרת העיד על ליקויים שונים במושכר, בתחום החשמל, עכברים וכד'. טענות אלה אינן מפורטות בתביעה, ולא מצאתי מקום להתייחס אליהם כרכיב נזק, אולם הדברים עמדו לנגד עיני, כאשר בחנתי את תביעת המשכיר הנגדית, לפיצויים בגין נזקים שנגרמו ע"י השוכרים, לטענתו.
פגיעה ברכוש השוכרים ע"י טרמיטים – בסוגיה זו, לא הביאו השוכרים כל ראיה למעט עדותם. לא הובאו צילומים של רכוש פגוע, לא הוגשו קבלות או פירוט של העלות הנתבעת על ידם ברכיב נזק זה, 12,000 ₪, ולא חוות דעת מקצועית לגבי הפגיעה. בנסיבות אלה, אני דוחה רכיב זה של התביעה של השוכרים.
מועד סיום החוזה – אין מחלוקת כי בחוזה שחתמו הצדדים נרשם ברחל בתך הקטנה, כי האופציה של הארכה לשנה נוספת תלויה בהסכמת המשכיר. לפיכך, בהעדר הסכמה מצידו, הסתיימה תקופת השכירות המקורית ביום 27.9.08. אין מחלוקת כי השוכרים פינו את המושכר רק ביום 14.10.08, באיחור של 17 יום. אין מחלוקת כי הם הודיעו על כך מראש למשכיר. המחלוקת היחידה היא על התמורה בגין תקופה זו: המשכיר טוען כי אמר לשוכרים במפורש כי יגבה בגין תקופה זו 100$ ליום, כפי שנקבע בחוזה. השוכרים טוענים, כי המשכיר הסכים להארכה קצרה זו, עד שימצאו דיור חלופי, באותם תנאים של החוזה המקורי, היינו 650$ לחודש.השוכרת העידה בעניין זה, כי היו בהלם כשביקש לפנות את הבית בתום השנה, ולכן ביקשו הארכה עד למציאת פתרון תמורת 650$ לחודש. היא הסבירה שבסכום של 100$ ליום הם לא היו נשארים בדירה, אלא היו הולכים לגור עם ההורים. היא הודתה בהגינותה כי הם לא שילמו על החודש הנוסף את הסך של 650$ שהיה עליהם לשלם, והדבר מחזק את אמינותה. העדה הסבירה, שהם הבטיחו למשכיר כי כשיעזבו, יתחשבנו עימו למול הפרשי הדולר שהוא חייב להם (ע' 5 ש' 23-29 לפרוטוקול). עדותה נשמעת הגיונית וסבירה. אני דוחה את טענת המשכיר כאילו אמר לשוכרים שיגבה מהם 100 $ ליום, והם נשארו בדירה חרף זאת. לפיכך בגין רכיב זה, ולמרות שהשוכרים לא ניצלו את החודש הנוסף במלואו אלא רק 17 יום, על השוכרים לשלם למשכיר עלות חודש נוסף בסך של 650$ שהם לפי השער במועד זה סך של 2,335 ₪.
ביטול עסקה עם רוכש פוטנציאלי – המשכיר טוען בתביעתו, כי לנוכח השארותם במושכר בוטלה עסקת רכישה של המבנה, ותובע בגין כך פיצוי של 5,000 ₪. מדובר בטענה בעלמא שלא הובאו לה כל חיזוקים או ראיות נוספות, ולכן אינני מוצא מקום לפצות ברכיב זה.
נזקים שנמצאו במושכר בתום השכירות – טוען המשכיר, כי עם תום תקופת השכירות מצא במושכר ליקויים ונזקים, שעלות תיקונם 14,500 ₪, בצירוף 5,000 ₪ בגין ימי עבודה ונסיעות. השוכרת הביאה הסברים לכל טענות המשכיר אחת לאחת: כך למשל העידה לגבי דוד השמש כי הקולטים התפוצצו עקב קרה, ולא עקב טיפול רשלני של השוכרים. לגבי הגינה היא העידה ששתילים עונתיים קמלו, והדשא לא נקלט היטב למרות שהשקו אותו, כי לא הונח היטב, לגבי הברז במטבח הוא הוחזר לדבריה באותו מצב שנתקבל. לגבי השיש היא העידה שהם קיבלו רק פח והם אלה שהניחו את השיש במטבח. את המזוזות שקיבלו השאירו לטענתה באחת המגירות בבית. לגבי החורים בקירות, הודתה השוכרת בהגינותה, כי היה עליהם לסתמם. לגבי החרסינה במקלחת, היא נשברה לפי עדותה, בעת התקנת וילון ונסתמה בסיליקון, ומתקן נייר הטואלט היה כך כשקיבלוהו, ועוד, הכל כמפורט בעדותה.
בעניין זה, אני מעדיף את עדותה של השוכרת על פני עדותו של המשכיר. למעט חשבוניות בגין דוד השמש, הוא לא צרף המשכיר כל חשבונית או קבלה לגבי עלות תיקונים שביצע במושכר או הוצאות אחרות שהוא תובע. העובדה שהשוכרת הודתה בכך שחלק מהנזקים הם באחריות השוכרים, מחזקת את אמינותה.
יתרה מכך, השוכרת העידה כי השוכרים היו נכונים לתקן כל ליקוי שבאחריותם, אלא שמכתבו של המשכיר התקבל אצלם ביום 3.11.08. היא העידה כי ניסתה להתקשר אל המשכיר והוא טרק לה את הטלפון. העובדה שכבר ביום 20.10.08 פנה המשכיר למועצה המקומית והודיע על שיפוץ שהוא מבצע, מלמדת כי לא היתה לו כוונה אמיתית לאפשר לשוכרים לתקן את הליקויים. הדבר מתיישב גם עם העובדה שהמשכיר פדה באופן מיידי את צ'ק הבטחון, מבלי לאפשר לשוכרים לתקן את הליקויים, המעטים יש לאמר, שכן היו באחריותם, ולנהל על כך משא ומתן עימו. כאשר הגיעו השוכרים למושכר לבחון את טענותיו, ביום 3.11.08, כבר היה המבנה בעצם השיפוצים, וצורפו צילומים על כך.
לפיכך, בהעדר מתן אפשרות סבירה לשוכרים לתקן בעצמם נזקים שבאחריותם, כגון החורים בקיר, ולהפריד בינם לבין נזקים שלא באחריותם, כמתואר לעיל, לנוכח טענות המשכיר על נזקים מזה, והסבריה של השוכרת מזה, אני מעריך את כלל הנזקים שנגרמו למושכר שבאחריות השוכרים, על דרך האומדן על סך כולל של 2,500 ₪, שעליהם לשלם למשכיר.
פרעון צ'ק הביטחון – המשכיר לא הבהיר בגין איזה מנזקיו הוא אץ לפרוע את צ'ק הביטחון בסך 10,000 ₪ שהופקד בידיו. המשכיר לא המציא ולו חשבונית אחת של חובות חשמל, מים, ארנונה וכד', שהשוכרים לא שילמו, ואילו השוכרת העידה כי בעלה עשה סגירה של כל החובות כשפינו את המושכר. המשכיר גם לא מצא לנכון להפחית מהסכום הנתבע על ידו, את סכום הצ'ק של השוכרים שפרע מייד, כפי שראוי היה. בנסיבות אלה, וגם לנוכח העובדה שלא ניתנה לשוכרים הזדמנות לתקן את הליקויים הנטענים, כמפורט לעיל, אני קובע כי צ'ק הביטחון נפדה שלא כדין, ועל המשכיר להשיב לשוכרים את ערכו בסך 10,000 ₪.
סיכומו של דבר – על השוכרים לשלם למשכיר בגין החודש הנוסף ובגין הנזקים, סך כולל של 4,835 ₪. על המשכיר לשלם לשוכרים בגין הפרשי שער הדולר, ההשקעות שהשקיעו בדירה, וצ'ק הבטחון, סך כולל של 13,813 ₪.
בקיזוז החיובים זה מזה, ישלם המשכיר, מר אלי אבשלום, לשוכרים עמרם ולימור רווח, סך כולל של 8,978 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת תביעתם 5.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל.