אברמוב נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית בגדרה עתר כי אחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 6,000 ₪.

בפועל ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע וגם נציג הנתבעת בדיון שהתקיים בפניי היום, לא קיימת מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים. יתרה מכך, התובע בדבריו הותיר רושם אמין הגם שגרסתו מגובה במסמכים שהוגשו ע"י הנתבעת עצמה.

התובע רכש בשנים 2007 ו-2008 שני מכשירי טלפון ניידים מאת הנתבעת, כן חתם על חוזה התקשרות. בהתאם לחוזה, הנתבעת התחייבה לספק לתובע שירות סלולארי (להלן השירות) בתמורה לתשלום שוטף בגין שירות זה. נוסף לכך, בחוזה ההתקשרות בין הצדדים נקבע כי, היה והתובע יחליט על דעת עצמו לעבור, בתקופת ההתקשרות, למפעיל מתחרה הוא יחויב בתשלום קבוע ומוסכם מראש שקיבל ביטוי בגוף ההסכם.

בשנת 2009 התובע העתיק את מקום מגוריו לישוב נופית, שם הוא התגורר בשכירות. בעקבות מעבר זה חל שיבוש , כמעט קבוע, ביכולתו של התובע להשתמש ברשת של הנתבעת מפאת קשיי קליטה. התובע פנה לנתבעת רבות שטח בפניה את הקושי, עד אשר הנתבעת נאותה, בניסיון לפתור את הבעיה, להתקין בדירתו ממסר מיוחד שתפקידו להגביר את ולשבח את איכותו של השירות.

כך היה, והדבר השביע את רצונו של התובע. אלא מאי, חלפה לה תקופה קצרה, המשכירה הבחינה בממסר והיא הביעה התנגדות נמרצת להשארתו ואף עמדה על פירוקו. התובע חזר ופנה מספר פעמים לנתבעת ובקשה לפרק ממסר זה, וגם הסביר בשיחותיו עם נציגי השירות מטעם הנתבעת אודות אותה התנגדות. יצוין, שהנתבעת הציגה במהלכו של הדיון שני רישומים המתעדים את שיחותיו של התובע עם נציגי הנתבעת, מהם עולה כי התובע מסר לנתבעת את הסיבה האמיתית שעמדה מאחורי בקשתו ואשר תאמה לחלוטין לעדותו בפניי. הממסר הוסר, אותה הפרעה בתקשורת חזרה, דבר שפגם רבות ביכולתו של התובע ליהנות מהשירות שקיבל מהנתבעת. משנראה כי אזלו הפתרונות או למצער הנתבעת לא הציגה דרך אחרת להתגבר על הקשיים שפקדו את התובע, האחרון החליט לעשות מעשה ולהתקשר עם מפעיל מתחרה תוך הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת באופן חד צדדי.

בעקבות כך, הנתבעת ראתה לחייבו בפיצויים המוסכמים בסך של 4,592 ₪, הכולל מע"מ, סכום שהנתבעת גבתה בפועל מהתובע.

יצוין, שאמנם הסכם ההתקשרות לא צורף ע"י מי מהצדדים, ברם אודות המתווה הרלוונטי לענייננו ניתן ואפשרי לדלות מטיעוני הצדדים. ראשית, אין מחלוקת כי התובע חייב לשלם פיצויים באם יחליט לעבור למפעיל מתחרה בתקופת ההתקשרות. שנית, בשאלת אספקת השירות ואיכותו הנתבעת סומכת אך על סע' 4 (א) לחוזה שצוטט במלואו בגוף כתב ההגנה.

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל סכום זה בחזרה. מנגד הנתבעת דוגלת בגישה אחרת וטוענת שעובדתית טענתו של התובע אינה נכונה. הראיה לכך, הן חשבוניות המוכיחות כי שימושו היה אינטנסיבי גם במגוריו בנופית. גם מרישומיה עולה כי, שיעור השיחות המוצלחות היוצאות והנכנסות מהמכשירים של התובע, הינו גבוהה במיוחד.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, דעתי היא שנכון בנסיבות לקבל את התביעה תוך חיוב הנתבעת בהשבת הכספים שגבתה מהתובע.

תחילה אסיר מדרכי את טענתה של הנתבעת כי הוכח שהתובע השתמש בהצלחה במכשירים בניגוד לטענתו. טענה זו של הנתבעת אינה מקובלת עלי. ראשית כל, דבריו של התובע אמינים בעיניי. שנית, באם לא הייתה הפרעה משמעותית באותו שירות, תמוהה עד מאוד העובדה שהנתבעת התקינה בדירתו של התובע ממסר.,שלישת, באשר לאותם דוחות וגם לחשבוניות, נציג הנתבעת נשאל על-ידי וענה בזו הלשון : אם השיחה משובשת היא לא שיחה מוצלחת. אם יש חוסר קליטה רגיל אנו לא נדע אם זה מוצלח או לא מוצלח"( עמ' 2, ש' 6). הווי אומר, באם ההפרעה נעוצה, כטענת התובע, בחוסר קליטה אין באותו מעקב ורישומים כדי להפריך את טענות של התובע.

אני סבור שהצדק עם התובע ממספר טעמים חלופיים. לעניות דעתי הנתבעת היא זו שהפרה יסודית את ההסכם עת לא סיפקה את השירות שהתחייבה לספק באיכות ראויה. באם עניין זה לא קיבל ביטוי מפורש בהסכם, הרי הסיבה נעוצה בעובדה שעסקינן בחוזה אחיד כאשר החולש על ניסוחו הינה הנתבעת ואין בפני לקוחותיה כל אפשרות ולו תיאורטית למיקוח או לשינוי תנאיו הנוקשים של החוזה. יתרה מזאת, אין זה סביר לפרש את החוזה אחרת גם בקיומו של סע' 4 (א) לחוזה. השלמה עם אי אספקתו של שירות באיכות סבירה תגרור בהכרח השלמה עם הפרה יסודית של הנתבעת להתחייבותה הבסיסית, דבר שאין להלום. הפרה יסודית כגון דא, מצדיקה ביטולו של החוזה, כפי שנעשה בענייננו, מכוחו של סע' 7 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה). חשוב להדגיש שוב, שאין הכוונה להפרעה נקודתית וחולפת עליה חולשת ההגנה הקבועה בסע' הנ"ל. אולם, כל אימת וקיימת אי יכולת לקבלת השירות באיכות סבירה וממקום בו נמצא התובע לעיתים קרובות מתוקף מגוריו או עבודתו או מסיבה אחרת, נכון לקבוע כי ההסכם הופר מצידה של הנתבעת אף שלא מתוך בחירה.

ועוד, סבורני שבהתבסס על חובת תום הלב נכון לקרוא לתוך החוזה את חובתה של הנתבעת לאספקתו של שירות באיכות טובה וקבועה למעט הפרעות בודדות וחולפות. הרי נקבע לא אחת כי:" יש שהיא מטילה חובות שזכרן לא בא במפורש בחוזה שבין הצדדים יש שהיא מעניקה סעדים חדשים הדרושים להגשמתה" ( בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה , מז (4) 702,708). ואף יתרה מכך אך לאחרונה נקבע:" היעדר הוראה מפורשת בחוזה באשר לעיכוב השלמת העבודות עקב התנהלות העירייה, אינו מהווה הסדר שלילי המקנה לעירייה זכות לגרום לעיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה-עיכובים אשר פוגעים בהגשמת החוזה כפי שתוכנן וכפי שתומחר על ידי הצד השני" ( ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצלייה {פורסם במאגרים}). באם נותר ספק אוסיף, שחובה זו שהוגדרה לא אחת כמלכותית בעוצמתה מחייבת כי:" השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר"( רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה (1) 199, 279) עמדתו של התובע הינה סבירה ומשקפת ציפייה לגיטימית לקבלת שירות באיכות סבירה, שבנסיבות לא ניתן היה לספקו לתובע.

עתה ננסה לבחון את המקרה מנקודת מבטה של הנתבעת הטוענת כי ההסכם דווקא הופר ע"י התובע. גם אם טענתה זו של הנתבעת נכונה, הוא עדיין פטור מתשלומם של הפיצויים המוסכמים. מסקנתי זו מושתת על סע' 18 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), לפיו המפר פטור מתשלומם של פיצויים באם הפרה נבעה מאונס. ואכן, בענייננו, אין לומר שהתובע הפסיק את ההתקשרות מתוך בחירה אלא דווקא מתוך אילוץ. הוא היה חייב לשעות לדרישתה של המשכירה להסרת הממסר ועניין זה אינו בשליטתו וגם לא בא מתוך בחירה, אלא דווקא עקב אילוץ שמקורו בנסיבות שלגביהן התובע לא ידע וגם לא יכל לדעת בזמן ההתקשרות. אמנם ככלל, טענת האונס או סיכול הינה טענת מגן, יחד עם זאת שעה שהכספים כבר הגיעו לידיה של הנתבעת התובע רשאי לסמוך על טענה זו אף כטענה התקפית.

עניין נוסף שדווקא הועלה ע"י הנתבעת הינו נושא שדרוג מכשיר ע"י בתו של התובע. נושא זה לא הוכח ובגינו התובע לא זכאי לכל פיצוי. התובע הודה כי השדרוג נעשה וכי בתו זכתה לקבל את המכשיר לידיה, מכאן שדין טענה זו דחייה.

סוף דבר.

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,592 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת גם תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.