אברמוב ואח' נ' קידר ואח'

החלטה

ביום 16.5.10, ניתן פסק-דין על דרך הפשרה, בערעור שהגישו המבקשים כנגד המשיבים, ובו חוייבו המשיבים לשלם למבקשים סך 18,000 דולר ארה"ב.

ביום 15.6.10, כחודש לאחר מועד מתן פסק הדין, הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, למתן צווי עיקול במעמד צד אחד, על יסוד תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת:

"בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו ..."

לענין פרשנות הביטוי "בתכוף לאחריו" נקבע בע"א 288/05 גדרם שמנים בע"מ בפירוק נ' אריה רוזנצוויג (פורסם ב"נבו"):

"אין לקבוע מסמרות בשאלה, מהי תקופת הזמן בה מתקיימת הסמכות האמורה לאחר מתן פסק הדין, וברי, כי כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. על כל פנים, מן הביטוי "בתכוף לאחריו" עולה, כי מדובר בהכרח בפרק זמן קצר".

וכן ר' ע"א 890/05 עוזי משה נ' שקב השקעות בע"מ (פורסם ב"נבו"), שם נקבע כי החלטה המטילה עיקול זמני, אשר ניתנה למעלה משבועיים לאחר מתן פסק הדין, אינה יכולה להחשב כהחלטה שניתנה "בתכוף" לאחר פסק הדין, במובן תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

תכלית תקנה 363(ב) היא למנוע מצב בו בתקופה שמיום מתן פסק-דין ועד לנקיטת הליכי הוצל"פ על ידי הזוכה, יבריח החייב (המשיב) את נכסיו. על כן מאפשרות התקנות לזוכה לבקש בעל פה במעמד מתן פסק הדין או מיד לאחר שקיבלו לידיו, סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין.

בעניינינו, המבקשים הגישו את בקשתם בשיהוי, כחודש לאחר מתן פסק הדין ולא בתכוף לאחריו. אין בבקשה ולו טעם אחד לשיהוי בהגשת הבקשה ו/או מענה לשאלה מדוע לא פנו המבקשים ללשכת ההוצל"פ לשם ביצוע פסק הדין ממועד נתינתו ועד היום, בפרט כאשר ביום 30.5.10 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מחמת העדר יכולת כלכלית.

על כן הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים, בסמכותי כרשמת.