אברמוביץ נ' מגן-גפני

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 23/11/09. .

לטענת התובעת במועד הנקוב, היא נהגה ברחוב מוהליבר בבני ברק בנתיב הימני מבין שניים. הנתבעת, אשר רכבה חנה בצידו השמאלי של הכביש, החלה בנסיעה בחוסר זהירות וגרמה לפגיעה ברכבה. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת ומשכך עליה לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעת, במועד הנקוב, אמנם יצאה מחנייה בצידו השמאלי של הכביש ואולם, עשתה כן לאחר שוידאה כי הכביש פנוי. לטענתה כשכבר החלה בנסיעה הגיח לפתע רכבה של התובעת במהירות ופגע ברכבה באופן קל בצדו והכל כשהרכבים כבר כמעט מקבילים זה לזה. לטענתה, מיד לאחר האירוע יצאה מרכבה , בחנה את רכבה של התובעת ולא ראתה נזק כלשהו . יחד עם זאת, הואיל והתובעת צעקה עליה היא ביקשה להחליף עמה פרטים ואולם, התובעת לא איפשרה לה לעשות כן ומשכך, לבסוף עזבה את המקום. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעת, ראשית, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ובנוסף- לתובעת לא נגרם כל נזק כפועל יוצא מהתאונה ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבעת אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגרסתה . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק הנטען לרכבה של התובעת כפי שצולמו על ידה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה.

כך, הראיות אשר הובאו על ידי התובעת בתמיכה לגרסתה הינן עדותה ותמונות הנזק לרכבה.

באשר לעדותה של התובעת הרי שהתובעת שינתה את גרסתה בעדותה וזאת, לעומת גרסתה כפי שנטענה במסגרת כתב התביעה מטעמה. כך, במסגרת כתב התביעה נטען כי התאונה ארעה בשעה שהנתבעת יצאה בנסיעה לאחור מחנייה (ראה סעיף 3 לכתב התביעה) ואילו בדיון בפני נטען כי התובעת יצאה בנסיעה קדימה בזמן התאונה. חוסר הקוהרנטיות בעדותה של התובעת אל מול כתב התביעה שהוגש מטעמה, בנסיבות בהן עדותה הינה הראייה המרכזית עליה מתבססת התובעת – יש בו בכדי להשליך באופן משמעותי על המשקל אשר ניתן לייחס לעדותה.

באשר לתמונות הנזק אשר הוצגו הרי שעיון בתמונות מעלה כי באיזור הנטען – דהיינו בדלת הקדמית השמאלית של רכב התובעת קיימים נזקים רבים אשר התובעת הודתה כי לא כולם קשורים לתאונה נשוא האירוע. במענה לשאלתי מתי אירעו הנזקים האמורים, טענה בתחילה התובעת כי הנזקים אירעו לאחר התאונה עם הנתבעת ומשהקשתי ושאלתי כיצד טענתה זו עולה בקנה אחד עם טענתה ולפיה הרכב צולם על ידה מיד ביום התאונה, שינתה גירסתה וטענה כי הנזקים אירעו לפני התאונה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע ברורות האם הנזקים הנטענים אמנם קשורים בקשר סיבתי לתאונה בפני ומשכך, אין בהם בכדי לתמוך בהילך כזה או אחר של התאונה.

למעלה מן הצורך אציין כי בחוות דעתו לא מפריד השמאי מטעמה של התובעת , לענין מוקד הנזק, בין הנזקים נשוא התאונה לבין אלו הקיימים בדלת עוד קודם לה ומשכך, גם ספק באם הרימה התובעת את הנטל להוכיח את שומת הנזק אשר נגרם לה כפועל יוצא מהתאונה.