אברמוביץ נ' אמרז בע"מ

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 1951, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת ששימשה כמעבידתו שנים ארוכות בטענה כי בשל נהלי עבודה רשלניים נפגע בגופו. התובע שימש כמכונאי אחזקה.

כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת סובל התובע לטענתו מירידה בשמיעה וטינטון וזאת מאחר ועבד בתנאי רעש גבוה לאורך זמן וכן הוא סובל מאפיקונדליטיס בשל הצורך לשנע עגלות של תבניות כבדות פעולה שדרשה הפעלת כוח רב ואף שנעשתה על ידי שני עובדים או שלושה הסבה לו נזק למרפקים.

התובע תמך טענותיו בחוות דעת של מהנדס בטיחות אריק יודלה בתחום השינוע ומהנדס סעדי סלים בתחום הרעש. כן צירף חוות דעת של ד"ר מרדכי הימלפרב בתחום א.א.ג ושל ד"ר ברוך עמרמי בתחום האורטופדי.

הנתבעת מכחישה כי בנהליה ושיטת עבודתה היה משום רשלנות שתחוב בגינה. בתמיכה לטענותיה צירפה את חוות דעתו של ד"ר בני מלנקי בתחום הרעש ואת חוות דעתה של גב' אוה הנימן בתחום השינוע. כן הגישה חוות דעת פרופ' נרובאי בתחום האורטופדי.

שאלת האחריות

טענות הצדדים

התובע טוען כי הועסק אצל הנתבעת החל משנת 1988 בתפקיד מכונאי אחזקה מחלקתי לתבניות ולמערכות אוטומטיות במחלקת הזרקה. במסגרת עבודתו היה עליו לשנע שני סוגי תבניות כבדות שמשקלן כ – 5 טונות וקטנות שמשקלן עד חצי טון. את התבניות הגדולות שינעו בשני חלקים כך שמשקל כל חלק בשינוע עמד על 2.5 טון. השינוע נעשה באמצעות עגלת משטחים ובעזרת שני עובדים שנדרשו למשוך את העגלה. פעולה זו מצריכה הפעלת כוח רב. גם פעולת פתיחת הברגים והידוקם דרשו הפעלת כוח רב והן נעשו בעזרת מפתח מתאים עם צינור מאריך וללא סיוע של כלים נוספים.

לטענת התובע בשנת 2002 החל לחוש כאבים במרפקים וטופל בזריקות כדורים ופיסיותרפיה. משהטיפולים לא עזרו נאסר עליו להמשיך לעבוד בעבודה זו והוא מונה על ידי הנתבעת כ"נאמן בטיחות" במפעל בראשל"צ.

לטענת התובע לקח תפקיד זה ברצינות והציג הצעות לייעול ושיפור בטיחות העובדים ואזי הוצא מועדת הבטיחות. באוגוסט 2003 בעקבות מכתב מרפאה תעסוקתית ולפיו אין התובע יכול לשוב לעבודות מאומצות, הוצא לחופשה ובהמשך פוטר בסוף שנת 2003.

עוד טוען התובע כי בעת עבודתו אצל הנתבעת נחשף לעצמת רעש גבוהה מן המותר. הנתבעת אמנם סיפקה אטמי אוזניים ואוזניות אלא שלא נעשו כל פעולות להקטנת הרעש. האוזניות שהתובע נהג לעשות בהן שימוש לא אטמו את האוזניים לחלוטין.

מהנדס סלים קובע בחוות דעתו שעל פי הנתונים שהומצאו לו על ידי התובע, היה התובע חשוף למפלס רעש אקויולנטי במשך יום עבודה בן 8 שעות בשיעור של – 92.1 דציבל. את קביעתו ביסס על בדיקה שערך בעצמו במפעל והתוצאה אינה חורגת בהרבה מתוצאות בדיקות מיפויי רעש שנערכו במפעל בשנים 1994-1997. תוצאה כזו מוגדרת בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות עובדים ברעש), התשמ"ד - כרעש מזיק.

הנוהל שהציגה הנתבעת נוצר בשנת 2004 לאחר שהתובע פוטר ואינו רלוונטי לתקופה בה מדובר. בזמנים הרלוונטיים לתביעה לא קיבל התובע הדרכות מתאימות זולת אחת והנתבעת אף לא דאגה לבדוק את תאימות הציוד שנתנה לעובדים לרמות הרעש שנמדדו.

מהנדס יודלה, שנתן חוות דעת בכל הנוגע לשיטת השינוע של התבניות במפעל, ציין כי הותר לו לבקר במפעל פעם אחת בלבד וכאשר ביקש לשוב ולבדוק את העגלות המדוברות לא אפשר לו נציג הנתבעת את הדבר. משכך פנה לקבל נתונים על סוג העגלות ששימשו לשינוע ועל גלגליהם גם מאתר האינטרנט של החברה המייצרת אותן.

מהנדס יודלה מציין בחוות דעתו כי ההתנגדות לגלילה (משמע ההתנגדות שהעגלה והמטען שעליה יוצרים ואשר גורמת להם להישאר במצב נייח) תלויה ברמת החיכוך שבין גלגלי העגלה והמשטח שעליו יש לשנע אותה. נתון זה מושפע מסוג וטיב החומר ממנו עשויים הגלגלים כאשר ברור שהכוח ההתחלתי שנדרש גדול יותר מאשר הכוח שנדרש להמשך התנועה. עוד יש להביא בחשבון שהמשטח עליו אמורים לשנע את העגלה עם התבניות אינו מפולס ועל כן גם תוך כדי השינוע נדרשים העובדים להגדלת כוח כנגד ההתנגדות לגלילה של העגלה. על פי מודל סנוק המקובל לצורך מדידת עצמת הכוח המותרת לעובד, נדרש התובע להפעלת כוחות גבוהים מהסביר.

עוד מציין מהנדס יודלה כי כאשר שניים או שלושה עובדים משנעים עגלה אין הכוחות שהם מפעילים שווים. האחד מושך והאחר דוחף והכוח אינו מתחלק באופן שוויוני.

הנתבעת טוענת מנגד, באמצעות יובל בן דוד שמשמש כממונה בטיחות במפעל בראשל"צ, כי הנתבעת מקפידה על נהלי בטיחות וכי מאז שנת 1995 מתנהל המפעל בהתאם לתקן הבינלאומי 2000/9001 ISO .

בכל הנוגע למניעת חשיפה לרעש קיים שילוט בכל כניסה למחלקה המזהיר על דבר הצורך בשימוש בציוד מגן. כך גם המפעל מספק אטמי אוזניים לכל עובד וכן אוזניות. אף התובע עשה שימוש בצורה קבועה באוזניות במשך כל שעות העבודה. לא ניתן להוריד את מפלס הרעש באמצעות מקור בידוד חיצוני ועל כן נעשה הדבר באמצעות שימוש במגן אישי שמוריד את מפלס הרעש מתחת לרמה המקסימאלית המותרת.

שינוע התבניות נעשה על ידי מלגזונים חשמליים ועגלות משטחיות שבנויות על גלגלים והן תקינות ועומדות בסטנדרטים מקובלים. עבודת השינוע מתבצעת פעמיים בשבוע בממוצע כאשר מרחק השינוע הוא כ – 30 מטרים.