פסק דין
א. רקע והליכים:
ביום 28/1/10 דחתה ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית טבריה את עררו של המערער על החלטת מנהל הארנונה של העירייה ביחס לנכס המצוי ברח' אלחדיף טבריה והידוע כנכס מספר 103800 או 103801 (להלן: "הנכס") לשנים 2007 ו-2008.
המחלוקת הנטושה בין בעלי הדין נגעה לשימוש הנעשה באותו נכס, לשטחו ולסיווגו לצורכי ארנונה. אין מחלוקת כי הנכס היווה במקורו דירת מגורים. עם זאת לטענת המשיבים מס' 2 ו-3, שימש הנכס כמשרד לעסקיו של המערער, שהינו בעל משרד חקירות פרטיות. מנגד, טען המערער כי הינו דייר משנה בדירת מגוריו של בנו, שי אברמוביץ, ולשם כך הינו מחזיק בחלק המגיע כדי 20 מ"ר מכלל שטח הנכס. יתרת הנכס, כאמור, מהווה דירת מגורים ובהתאם יש לשומה ככזאת.
יש לציין כי מחלוקת דומה היתה נטושה בין בעלי הדין. אף גבי שנת המס 2006. באותה שנה איחר המשיב מס' 3 להשיב על השגה שהגיש המערער בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: "החוק"). כתוצאה מכך נתקבלה השגתו של המערער בהתאם להוראת סעיף 4(ב) לחוק, הקובעת "לא השיב מנהל הארנונה תוך 60 יום – יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה...". לטענתו של המערער, יש לראות בקביעה זו משום מעשה בית דין, ובהתאם להחילה גם על שנות המס הבאות.
בשנת המס 2007 הומצאה שומת מס למערער גבי אותו נכס. הפעם סווג הנכס כמשרד, כאשר שטחו הינו 99 מ"ר [ראה נספח ג' להודעת הערעור]. על שומה זו הוגשה השגה ביום 24/1/08. בהשגה זו טען המערער כי קביעת שומת המס לשנת 2006 תעמוד בעינה גם לשנים 2007 ו-2008 מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא. כמו כן, טען המערער באשר לשטח הנכס אשר נקבע על ידי מי שהציג עצמו כמודד מטעם העירייה, ואשר לטענת המערער אינו מודד מוסמך, אלא סוקר בלבד. עוד טען המערער כי יש לקבוע את שטח הנכס, כפי שנקבע על פי השגתו לשנת 2006. [בשטח 80 מ"ר [60 מ"ר מגורים ו- 20 מ"ר במשרד]. ביום 24/3/08 השיב המשיב 3 על ההשגה, וקבע כי הנכס מהווה יחידה אחת, המשמשת כמשרד ואינה מפוצלת לשתי יחידות, כטענת המערער, האחת למגורים והאחת למשרד. המשיב מס' 3 ציין כי בוצעה ביקורת בנכס ונמצא כי הינו משמש כמשרד חקירות לכל דבר ועניין, עפ"י המתקנים המצויים בו ואין לסווגו כדירה. שטח הנכס נקבע על פי מדידה שנערכה על ידי מודד מוסמך וכנדרש בחוק. בהעדר תשריט נגדי מטעם המערער, לא עלה בידו לסתור את הקביעה. המשיב 3 הוסיף וציין כי נוכח ההשגה, נשלח פקח לשם בדיקת הנכס, אולם המערער מנע ממנו להיכנס לנכס ולבודקו.
לטענת המערער, הגיעה אליו התשובה להשגה רק ביום 2/4/08, בעוד שהיה עליה להתקבל אצלו ביום 23/3/08, כחלוף 60 יום מיום הגשת ההשגה. לעניין זה חלוקים שני הצדדים ביניהם באשר למניין 60 הימים הנכון. נראה כי מניין הימים הנכון מביאנו ליום 24/3/08. שכן, מניין הימים ייעשה, בהתאם להוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיה אין להביא במניין הימים את יום הגשת ההשגה.
ביום 25/3/08 פנה המערער למשיב מס' 3 וביקשו כי השגתו תתקבל, נוכח העובדה שתשובה טרם הגיעה לידיו. למחרת היום הודיעו המשיב מס' 3 כי תשובתו נמסרה במסגרת המועדים הקבועים בחוק, שכן המועד האחרון למתן התשובה הינו 25/3/08. נראה, כי אין חולק על כך כי תשובתו של המערער נכתבה ביום 24/3/08 ונמסרה למשלוח בדואר רשום. התשובה הגיעה פיזית לידי המערער ביום 2/4/08 – מועד בו נמסר לו דבר הדואר הרשום. [לאחר שפקידתו מצאה הודעה על דבר דואר רשום בתיבת הדואר של המשרד].
נוכח עמדת המשיב מס' 3, פנה המערער לוועדת הערר בחזרו על טענותיו. ביום 25/5/08 התקיים דיון לפני וועדת הערר. במהלך הדיון חזר המערער בפירוט על טענותיו כפי המופיע בכתב הערר, המהוות חזרה אף על האמור בהשגתו. לאחר ששני הצדדים טענו את טענותיהם, החליטה הוועדה לבקר בנכס על מנת לראות את השימוש שנעשה בו. ואכן, הוועדה ביקרה בנכס בו ביום, כאשר ממצאיה פורטו בדו"ח ביקור במקום, המצורף לפרוטוקול הדיון.
החלטתה של הוועדה ניתנה רק ביום 28/1/10. ההחלטה הינה קצרה, וזו לשונה:
"1. החלטה:
בדבר הנכס מסוג 15010 חלקה 3 תת חלקה 17 שלטענת העורר משמש כבית מגורים בביקור הוועדה יחד עם העורר והמשיב נמצא מבנה בו אין תשתית מגורים. בכניסה שולחן משרדי, מחשב, לוח מודעות, 3 חדרים - באחד מהם ציוד שמע, בשני ארונות לאחסון תיקי עבודות המערער כחוק פרטי ובחדר השלישי מיטה זוגית, מטבחון עם כלים מינימאליים ללא מקלחת וללא אמצעים המעידים על מגורים במקום. לאור התרשמותנו מביקור בנכס האמור, קובעת הועדה פה אחד – מדובר במשרד ולא בדירת מגורים".
על החלטה זו נסוב הערעור שבפנינו.
ב. הערעור:
בערעורו תוקף המערער את ההחלטה לגופה וכן מעלה טענות באשר לאי-התייחסות הוועדה לכל טענותיו, והתנהלות הוועדה. בתמצית, טענותיו הינן כדלקמן:
א.ההחלטה לאקונית ואינה מתארת את המצב הקיים. הוועדה התעלמה מכך שרוב הנכס היה מצויד בציוד אישי וריהוט לדירת מגורים, כל אלה אף צולמו על ידי חבר הוועדה. הוועדה התייחסה אף לתוכן ארונות, מבלי לפתחן.
ב. וועדת הערר לא נתנה למערער אפשרות להמציא שומות ארנונה מרשויות אחרות כפי שביקש, על מנת להתייחס למדידה אשר לטעמו, חתומה על ידי מי שאינו מודד, באופן שאינו חוקי.
ג.פרוטוקול הוועדה נערך ברשלנות, כאשר רוב טענותיו המקדמיות לא נרשמו בו. לטעמו נמחקו שורות מדבריו על ידי פקידה שרשמה את הפרוטוקול – שהינה עובדת בעירייה, תוך שהיא פועלת בניגוד אינטרסים ושלא כדין. בקשתו של המערער לתקן את הפרוטוקול, לא זכתה להתייחסות הוועדה, כפי שהיה לעשות לפי תקנות סדר הדין האזרחי.
ד.לגוף העניין, חוזר המערער על טענתו כי הינו דייר משנה בחלק קטן מן הנכס, המשמש, בחלקו הגדול, כדירת מגורים לבנו, כפי שנקבע אף על ידי וועדת הערר, אשר דנה בעררו לשנת 2006. אותה וועדה אף קבעה את שטח הנכס כ-60 מ"ר למגורים ו-20 מ"ר למשרד. קביעה זו, לטעמו, מהווה משום מעשה בית דין מחייב על פי כללי ההשתק מכוח מעשה בית דין כפי שהותוו בפסיקת בתי המשפט.
המשיבים תומכים בהחלטות וועדות הערר.