אברך תחנות תידלוק בע"מ נ' שירי

פסק דין

מבוא

1.התובעת, אברך תחנות תידלוק בע"מ, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 184,749 ₪ כנגד הנתבע בגין חוב שלטענתה נותר הנתבע חייב לה בגין שכירות של נכס מקרקעין.

2.לטענת התובעת היא הינה אחת מהבעלים של הנכס הידוע כגוש 6427 חלקה 67 והמחזיקה הבלעדית של חלק הנכס שהושכר על ידה לנתבע (להלן: המושכר). לטענת התובעת ביום 11.3.91 התקשרו התובעת והנתבע בהסכם שכירות בלתי מוגנת ביחס למושכר. ההסכם הוארך וביום 21.7.99 התקשרו הצדדים בהסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן: "ההסכם החדש" שצורף כנספח ג' לכתב התביעה) לפיו שכר הנתבע את הנכס מהתובעת לתקופה של 36 חודש עד ליום 31.5.02.

בהתאם לסעיף 10(א) להסכם החדש התחייב הנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות חודשיים בסך 4,000 דולר לחודש ובהתאם להוראות סעיף 11(א) להסכם החדש כל המיסים החלים על המושכר לרבות ארנונה יחולו על השוכר.

לטענת התובעת, במהלך שהותו בנכס לא שילם הנתבע את כל הסכומים שהיה עליו לשלם ונותר חייב חוב פיגורים עד לשנת 2002 בסך של 78,499 ₪, חוב פיגורים עבור שנת 2002 בסך של 35,679 ₪ ובסה"כ 114,178.53 ₪.

לטענת התובעת, הנתבע פינה את הנכס ביום 31.5.02. פניות רבות שנעשו אליו לתשלום החוב לא נענו.

כן נטען כי בהתאם לסעיף 18(א) להסכם החדש כל חוב יישא ריבית פיגורים החל מהיום בו אמור היה להיות משולם וסכום החוב כולל ריבית פיגורים עומד על סך של 184,749 ₪.

3.לנתבע ניתנה רשות להתגונן וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תינתן לנתבע רשות להתגונן לגבי שתי טענות בלבד, האחת ביחס לקיזוז חיובי הארנונה ששולמו ביתר והשניה לגבי קיזוז עלות הגדר. להסכמה ניתן תוקף של החלטה בהחלטת כב' הרשמת כהן מיום 3.9.2006.

4.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהלה, מר יחזקאל אברך, של מר דוד שנק מנהל תפעול אצל התובעת, של האדריכל מר מרדכי אבירם וכן של מר אליהו כהן שהינו אגרונום ובעל חברה שנותנת שירותי גינון לתובעת.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן מפת מדידה שערך המודד מר טלאווי.

כמו כן, הוגשו מסמכים ומפות ארנונה שהתקבלו מעיריית כפר סבא בעקבות צו שניתן על ידי בית המשפט בעניין זה.

בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם והמודד מר טלאווי והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

4.אין מחלוקת כי הנתבע נמצא בשטח וניהל שם עסק של מכירת מכוניות, עוד לפני שהתובעת קיבלה את החזקה בשטח וכי לאחר מכן נחתמו בין הצדדים הסכמי השכירות, כמפורט על ידי התובעת. במקום הופעלה על ידי התובעת תחנת דלק ואילו הנתבע הפעיל במושכר מגרש למכירת רכבים ובהמשך גם מכונת שטיפה. הנתבע פינה את השטח ביום 31.5.02.

5.בכל הנוגע לטענה לקיזוז לעניין הגדר, טוען הנתבע כי הותיר בשטח לאחר שפינה את המושכר גדר וכי יש לקזז מחובו את שווי הגדר שהוקמה על ידו בהשקעה של כ- 13,000 דולר וכן שווי שערים שהוקמו על ידו. הנתבע הצהיר בסעיף 30 לתצהירו כי הנתבעת ביקשה ממנו להשאיר את הגדר והשער במקום, על מנת שהמתחם שפינה ישאר סגור וניתן יהיה להשאיר בו חפצים וציוד השייך לה בתקופה שיעשו עבודות במקום. לדבריו, התבקש לעשות כן על ידי דודי שהינו מנהל אצל התובעת. לדבריו, ככל שלא היה מתבקש להשאירם היה מפרקם ועושה בהם שימוש לגידור המגרש החדש שהקים באותה עת במקום אחר.

6.המצהירים מטעם התובעת מר אברך ומר דוד שנק הצהירו כי התובעת לא ביקשה מהנתבע להשאיר את הגדר במקום. כן הצהירו כי כאשר התחילו עבודות הבנייה בשטח, התובעת נאלצה לשאת בהוצאות פירוק הגדר וצירפה חשבוניות של הקבלן לעניין זה.

כמו כן, התובעת טוענת כי הנתבע כלל לא הוכיח כי הוא זה שהקים את הגדר מלכתחילה וכי הנתבע לא הוכיח את עלות הקמת הגדר.

עוד טוענת התובעת, כי בהתאם לסעיף 8(ב) להסכם השכירות החדש שבין הצדדים נקבע כי הנתבע לא יקבל תשלום או שיפוי בגין השקעות שיעשה בנכס.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, אני מוצאת כי הנתבע לא הוכיח כי התבקש על ידי התובעת להשאיר את הגדר במקום.