אברך-אלון גי.אס. בע"מ נ' גסטון

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה להעברת הדיון עקב חוסר סמכות מקומית, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן טעמיי.

המשיבה הגישה שטר חוב לביצוע בתיק הוצל"פ בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השטר. רשם ההוצל"פ הורה בהחלטתו על העברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט השלום בנתניה על פי האמור בבקשת הביצוע.

אין ממש בטענת המבקש באשר לחוסר תום ליבה של המשיבה בפתיחת תיק ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בחדרה.

סעיף 6 לחוק ההוצל"פ קובע כי הזוכה רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל. קרי, הזוכה הוא שבוחר את לשכת ההגשה ורשאי לפתוח ההליך בכל לשכת הוצל"פ בארץ.

אלא מאי? על הזוכה לנקוב בבקשת הביצוע את בית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית באם תוגש התנגדות.

כך נהגה המשיבה בענייננו. המשיבה ציינה בבקשת הביצוע את בית המשפט השלום בנתניה כבית המשפט לו מסורה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות ואף ציינה מפורשות הטעם לכך - "התנייה בשטר". משכך, כאשר הוגשה ההתנגדות הורה רשם בהחלטתו על העברת ההתנגדות לבית המשפט השלום בנתניה, לפי בקשת הביצוע.

יוער בהקשר זה, כי אין ממש בטענת המשיבה לפיה עת בחר המבקש להגיש ההתנגדות ללשכת ההוצל"פ בחדרה, הרי שבית המשפט השלום בחדרה קנה סמכות לדון בתביעה וכי המבקש מנוע מלהעלות טענה ביחס לסמכות המקומית.

טענה זו כוחה יפה בעת הגשת התנגדות כנגד תובענה על סכום קצוב (ראה לעניין זה בר"ע 975/09 (ירושלים) טכנוקריט (1992) בע"מ נ. כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ ) ואינה חלה על התנגדויות לביצוע שטר. להבדיל מהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, על מבקש המגיש התנגדות לביצוע שטר להגישה ללשכת ההגשה, הלשכה בה פתח הזוכה את ההליך. ככל והסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע השטר נתונה, לשיטת המבקש, לבית משפט אחר עליו להעלות הטענה במסגרת ההתנגדות המוגשת על ידו. אף פסקי הדין שאוזכרו על ידי המשיבה דנים בתובענות לסכום קצוב ולא בהתנגדויות לביצוע שטר.

על אף שהנימוק בגינו נתונה הסמכות המקומית לבית משפט זה נטען על ידי המשיבה כבר בבקשת הביצוע, קרי ההתנייה בשטר, לא טען המבקש בתצהיר התומך בהתנגדות טענה מפורטת כנגד תניה זו.

גם בבקשה הנפרדת להעברת הדיון בשל העדר סמכות מקומית לבית משפט זה, לא העלה המבקש כל טענה ביחס לתניית השיפוט, אף שצוין מפורשות בבקשת הביצוע, היא כתב התביעה, הנימוק בגינו נתונה הסמכות המקומית לבית משפט זה.

רק בתשובתו לתגובה בחר המבקש להתייחס לטענה זו, או אז טען כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, כי לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה התנאי הינו בלתי סביר ומקפח, כי למשיבה נציגים בצפון הארץ, וכי קיימת חוסר הדדיות בתניית השיפוט המעניקה למשיבה לבחור כראות עיניה את מקום השיפוט.

מעבר לכך כי טענה זו לא נטענה מפורשות בהתנגדות ואף לא בבקשה להעברת הדיון אלא רק בתשובה, הרי שאף לגופה אין בה ממש.

גם בהנחה כי מדובר בחוזה אחיד, הרי שטענות המבקש ביחס לתניה מקפחת נטענו בכלליות ואף לא נתמכו בתצהיר. כך למשל, ביחס לטענה כי למשיבה נציגים בצפון וכך למשל ביחס לטענה באשר

לנסיבותיו המיוחדות של המקרה וזאת מבלי לבאר מהן הנסיבות ומבלי לתמוך בתצהיר טענה עובדתית ביחס לנסיבות אלו.

זאת ועוד. אף לאור הקביעות בפסקי הדין עליהם ביקש המבקש לבסס טענתו, יש לדחות הבקשה.

ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, ובפסקי דין נוספים שבאו אחריו, נקבע כי ככלל רק שיקולים "בעלי משקל מכריע" יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט וכי לא כל אי נוחות הנגרמת לבעלי הדין תצדיק העברת הדיון מבית משפט במחוז שעליו הוסכם לבית משפט במחוז אחר. בית המשפט אימץ את "מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות" וקבע כי לא די כי קיימת פגיעה בנוחות אלא יש להראות פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית.

בענייננו, אין המבקש מראה "פגיעה מהותית", להבדיל מאי נוחות גרידא, ואף לא הביא כל ראיה לקיומה בפועל של ההרתעה מפני מימוש הזכויות. גם אם תיגרם למבקש אי נוחות מניהול הדיון בבית משפט זה, הרי שאין באי נוחות זו כדי להוביל לקבלת הטענה.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הדיון יתקיים במועדו.