אברך-אלון גי.אס. בע"מ ואח' נ' א.ש. הסעים ותחבורה בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן כנגד תביעת התובעות בסך 262,333 ₪, מכוח הסכם למתן שירותים שנכרת בין הצדדים.

רקע עובדתי

ביום 13.05.09 חתמה הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2, על הסכם לרכישת דלקים ושמנים מאת התובעות, וכן על שטר חוב וכתב ערבות. בנוסף לכך, מושכן רכב הנתבע 2, מסוג מונית "סקודה" (להלן – "הרכב"), לטובת התובעות. בהסכם, נקבע כי התובעות יעבירו מדי חודש לנתבעים, חשבונית הכוללת דיווח מפורט על רכישותיהם. לנתבעים הזכות לטעון כנגד הדו"ח בתוך 60 יום, שלאחריהם הופך החיוב למוסכם. עוד נקבע, כי אי עמידה בתנאי התשלום תגרור חיובי ריבית חריגה, בהתאם לשיעור הריבית הבנקאית הנהוגה בחשבונות העסקיים בבנק לאומי.

ביום 13.06.11, בעקבות אי עמידה בתנאי התשלום, מימשו התובעות את הרכב, תמורת 60,000 ₪. לטענת התובעות, לאחר מימוש הרכב, נותרה יתרת החוב 262,333.38 ש"ח, אולם הנתבעים טרם הסדירו אותה חרף פניות חוזרות ונשנות.

טענות הנתבעים

בבקשתם, טוענים הנתבעים מס' טענות, כדלקמן:

לשיטתם, התובעות מנסות להגדיל את יתרת החוב באמצעות רישומים כוזבים ושגויים. לדוג': מהכרטסת (נספח 6 לכתב התביעה), עולה כי ביום 04.01.11, רכב מס' 22-369-51 מסוג "טרנספורטר" בעל מיכל דלק בגודל 60 ליטרים, תידלק כ- 135 ליטרים דלק, בשני תדלוקים שנעשו בתוך חצי שעה.

ברישומי התובעות, מופיעים חיובים בגין דלק מסוג "בנזין", כאשר אין ברשות הנתבעים כלי רכב הצורכים בנזין.

התובעות נוהגות בחוסר תום לב, כשהוסיפו את שיעור הריבית החריגה על יתרת החוב, אך הפחיתו את ערך מימוש הרכב באופן נומינלי. בנוסף, לא הוצגו אישור רשם ההוצאה לפועל על הוצאות מכירת הרכב. כמו כן, לא הומצאה אסמכתא לעניין תשלום שכ"ט כונס הנכסים.

יש לקזז מיתרת החוב סך 23,902 ₪, משום שחישוב הריבית נעשה מיום חתימת שטר החוב (13.05.09) ולא מיום 29.11.11, מועד הגשת התביעה.

התובעות לא נענו לדרישת הנתבעים להמצאת המסמכים הדרושים להם לצורך הגנתם, ויש להעניק להם רשות להגן מטעם זה בלבד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות להגן ובכתב התביעה על נספחיהם, ושמעתי את סיכומי הצדדים בפניי, שוכנעתי כי יש לקבל הבקשה.

הלכה ידועה היא, כי ביהמ"ש יקבל בקשת רשות להתגונן כאשר עולה מתצהיר המבקש הגנה אפשרית, אף אם היא הגנה דחוקה. בשלב מקדמי זה, ביהמ"ש מניח כי האמור בתצהיר המבקש אשר לא נסתר בחקירה נגדית הוא אמת, ואינו בודק את אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר (לעניין זה ראו למשל: ע"א 469/87 בורלא נ' בנק טפחות למשכנתאות לישראל, פ"ד מג(3) 113).

עוד נקבע כי -

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והיעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנלווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות שלפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו" (ראה ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, ניתן ביום 15.6.09, פורסם במאגר "נבו").

מן הכלל אל הפרט –

בפתח בקשתם, טוענים הנתבעים כי רישומי התובעות כוזבים. כאמור, טענה זו נתמכה בדוגמה בודדת, העוסקת ברכב מס' 22-369-51 מסוג "טרנספורטר" והתדלוקים שביצע ביום 04.01.11.

עיון בחשבונית מס' 1679922 (נספח 6ב' לכתב התביעה) מעלה כי ביום האמור, הרכב הנ"ל ביצע שני תדלוקים: בשעה 9:45 בכמות של 54.64 ליטרים; בשעה 10:16 בכמות של 80.23 ליטרים. לטענת הנתבעים לרכב מיכל בנפח 60 ליטרים בלבד, ולכן לא ייתכן כי בוצעו התדלוקים האמורים. טענה זו של המבקשים לא נסתרה.