אברהמי נ' ויינברגר ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ברקע התדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 19.6.13 ניתן פסק דין בבית המשפט בירושלים (כב' השופט ד. גדעוני) במסגרתו נפסקו לטובת המבקש פיצויים בסך של 25,000 ₪ והוצאות בסך של 2,500 ₪.

לטענת המבקש, פסק הדין התקבל לידיו ביום 3.7.13. לדבריו, עקב העומס, כב' השופט בפסק הדין טעה בראיות רבות. לטענתו, נבצר ממנו למצוא עו"ד בעקבות הפגרה, חסרון כיס ומצבו הרפואי שלו ושל אחותו. המבקש טוען כי ברשותו את הכסף הדרוש לעו"ד והוא טרם קיבל סיוע משפטי. המבקש מוסיף כי המשיב עדיין לא שילם לו כלום והוא אינו מונע את הנזילה בביתו.

לטענת המשיבים, בית המשפט פסק ויודע שאין כל רטיבות בדירה וזאת בהתאם לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, מר קליין. לדבריהם, הם קיבלו בצער את פסק הדין אך הם אינם מתכוונים לערער עליו. הם מבקשים כי בית המשפט יפרוס את הפיצויים ל-50 תשלומים שווים וכן הם מבקשים כי הם לא יחויבו בשכר הטרחה שנפסק כנגד.

המבקש טען בתגובה, כי המשיבים אינם עונים לעניין, ולאור העובדה שהמבקש הסכים להארכות שביקשו המשיבים פעם אחר פעם, הוא מקווה כי בית המשפט ייעתר לסעד המבוקש. לטענתו, הנזילות חזרו ובמספר מוקדים. לדבריו, עובדות רבות בתיק אינן מדויקות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד או זמן שנקבעו בחיקוק אם התקיימו "טעמים מיוחדים".

לעניין השאלה מהו "טעם מיוחד" קבעה הפסיקה בע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (10.8.10), כאמור:

"עקרון מרכזי בדיני הארכת המועד הוא בחינת טעמיו של מבקש הארכה במשקפי האילוץ והכורח. משמע: הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)). כך, למשל, במקום שבו הגשת הערעור התעכבה מחמת מחלה או מוות, עשוי הדבר להיחשב "טעם מיוחד" (ראו בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993)). לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו עניין מיכקשווילי הנ"ל)."

במקרה דנן, עיון בטענותיו של המבקש מעלה כי הן אינן מקימות טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור. לאור העובדה שהמבקש עצמו מודה כי קיבל את דבר פסק הדין כבר ביום 3.7.13, ברי, כי המבקש יכול היה להגיש הערעור או למצער להגיש את הבקשה דנן במסגרת התקופה הנתונה להגשת ערעור. אין מדובר בנסיבות חיצוניות שלא היו נתונות לשליטתו של המבקש וניכר כי השיהוי נבע מסיבות הקשורות למבקש עצמו. בנסיבות אלה, ברי כי לא מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, ולכן דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם