אברהם(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט אבו שחאדה) מ"ת 41723-03-11 במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום האוחז בשלושה אישומים בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירה של החזקת כלים.

נטען באישום הראשון כי בתאריך 15.3.11 בשעה 19:10 בחיפוש על גופו של העורר, הוציא העורר מתחתוניו חתיכת נייר טואלט המכילה 3 שקיות ניילון קטנות שהכילו סם מסוג קוקאין במשקל 1.8877 גרם והשליכו ארצה. נטען כי במעשיו אלה הכשיל העורר את השוטר במילוי תפקידו והחזיק סם שלא לצריכה עצמית.

נטען באישום השני כי בחיפוש שנערך באותו יום בביתו של העורר נתפס סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 7.44403 גרם, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.5111 גרם וסם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 2.8058. עוד נמצאו משקל אלקטרוני, 2 שקיות ניילון שקופות ריקות, כפית חד פעמית, 10,000 ₪ מזומן וניירות גלגול. בחיפוש שנערך בגינה נתפס כלי עישון ("באנג").

בגין אישום זה מיוחסות לעורר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים שלא לצריכה עצמית.

נטען באישום השלישי כי בתאריך 12.10.10 בשעה 14:10 או בסמוך לכך במחסום עופר בתוך מונית החזיק העורר בתחתוניו שקית ניילון ארוזה בתוך נייר טואלט שהכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.5765 גרם.

2.במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עילת המעצר שנטענה היא עילת המסוכנות.

בית משפט קמא (כב' השופטת קיסר) קבע בהחלטתו כי איננו מייחס משקל של ממש לאישום הראשון והתייחס לאישומים השני והשלישי בלבד והגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לעורר באישומים אלה. הוא הדין לגבי עילת המעצר שהיא עילת מעצר סטטוטורית מכוח החוק. העורר הופנה לשירות המבחן על מנת שיבחן אם ניתן לאיין מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר ויינתן תסקיר מעצר בעניינו (המשך הדיון נקבע בפני כב' השופט הישאם אבו שחאדה).

תסקיר שירות המבחן הוגש לישיבה ב- 13.4.11.

כעולה מהתסקיר העורר בן 33 נשוי ואב ל-3 ילדים לחובתו 4 הרשעות בעבירות של חטיפת ארנקים, אי מניעת פשע, אלימות כלפי שוטר וגרימת מוות ברשלנות. העבירה האחרונה גרם מוות ברשלנות הוא משנת 2001 ובגינה נידון ל-6 חודשי עבודות שירות.

עיון בתסקיר מלמד כי קיימת בעייתיות בהתנהלותו של העורר והעדר בשלות להכיר באופן מעמיק את הבעייתיות במצבו דבר המעמיד אותו בסיכון להמשך הסתבכויות בעתיד ושימוש בסמים.

לטענת העורר הסמים הוחזקו לשימושו העצמי בהיותו משתמש מזדמן ולא קבוע. הוא שלל צורך בטיפול בקהילה.

שירות המבחן בדק את החלופה המוצעת בבית ההורים ואת המפקחים שהוצעו- אביו של העורר וגיסו המתגוררים יחדיו בלוד בדירתם של הורי העורר. קצינת המבחן התרשמה כי המפקחים המוצעים מתקשים להעריך את מידת יכולתם לסייע לעורר במצבו, אינם דומיננטיים וסמכותיים ביחסם כלפיו, יתקשו לדווח במקרים של הפרה ולפיכך התרשמה כי אינם מתאימים לשמש כמפקחים ולא יהיה בחלופה המוצעת כדי להציב את הגבולות הנדרשים.

בית משפט קמא, בהחלטה קצרה הגיע למסקנה כי נוכח האמור בתסקיר ובהעדר נכונות מטעם העורר לעבור תהליך גמילה ובהעדר מפקחים מתאימים, אין לקבל את החלופה המוצעת והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו של בית משפט קמא נסב הערר שבפני.

בנימוקי הערר ובדיון בפני נטען, כי עילת המסוכנות לא די בה כדי להורות על מעצרו של העורר ובית המשפט יורה על מעצרו של העורר רק אם לא נמצאה אלטרנטיבה אחרת. באשר הכלל הוא שחרור ממעצר ומעצר הוא החריג.

לטענת ב"כ העורר התרשמותה של קצינת המבחן כי המפקחים המוצעים לא יוכלו לקיים את תנאי הפיקוח היא החלטה מעוררת תמיהה וניתן על ידי החמרת תנאי השחרור כגון הוספת איזוק אלקטרוני להבטיח שהעורר לא יפר את תנאי השחרור.

לחילופין טען כי יש בידי העורר להציע מפקחים אחרים ולהיות בפיקוח שירות המבחן ובאיזוק אלקטרוני.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר וסומכת טיעוניה על החלטתו של בית משפט קמא והאמור בתסקיר. לטענת המשיבה אין בנסיבות המקרה חלופת מעצר שיש בכוחה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.