אברהם עמרם ובניו בע"מ נ' א.ג. יסודות בע"מ ואח'

החלטה

1.הנתבעים מבקשים לבטל את פסק-הדין שניתן נגדם בהיעדר התייצבות ביום 21.5.2012. בפסק-הדין התקבלה תביעתה של התובעת נגדם והם חויבו לשלם לה את סכום התביעה בסך 269,539 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההליך, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ ואגרת משפט (להלן פסק-הדין). התובעת מתנגדת לבקשה.

2.עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו. דין הבקשה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

3.הנתבעים זומנו כדין לדיון שבו ניתן פסק-הדין, בהמצאת ההזמנה למען בא-כוחם שייצג אותם בתביעה ואשר מייצגם גם בבקשה דנן. אישור מסירה המעיד על כך מצוי בתיק בית-המשפט. הבקשה שלפני נסמכת על הטענה כי אישור המסירה אינו חתום על-ידי בא-כוחם של הנתבעים וכי בא-כוחם אינו יודע מי חתם עליו. מדובר בטענה שהיא מהותית להצלחתם של הנתבעים בבקשה. דא עקא, לבקשה לא צורף תצהיר של בא-כוחם לאימות טענה זו. חלף זאת צורפה הצהרה של נתבעים 2 ו-3 על-אודות מה ששמעו בעניין זה מפי בא-כוחם. הצהרה זו, לאו הצהרה היא. חסרונה של הצהרה ישירה מפי בא-כוחם של הנתבעים אשר תתמוך כדבעי בטענה על-אודות היעדר מסירה ותבארה, וניסיונם של הנתבעים להסתמך חלף זאת על עדות מובהקת מפי השמועה, אומרים דרשני. בהיעדר תצהיר ממשי לתמיכת הטענה שניצבת בליבה של בקשת הביטול שלפני עומד על מכונו הנחזה מאישור המסירה, דהיינו, כי הנתבעים זומנו לדיון כדין ומבעוד מועד. אני דוחה אפוא את טענת הנתבעים כי קמה חובה לבטל את פסק-הדין מטעמי צדק ובשל היעדר מסירה כדין של זימון לדיון להם באמצעות בא-כוחם.

4.כאשר עסקינן בביטול פסק-דין שאינו מחוייב משיקולי צדק אלא נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט יש ליתן את הדעת לסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו לגוף ההליך, זאת לצד הטעם בעטיו לא התייצב הנתבע לדיון [רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.2010)]. בתוך כך על מבקש הביטול להראות שבאמתחתו עילת הגנה לכאורית הראויה להישמע. אף שהטעם שבסיכויי ההצלחה הוא העיקר, עדיין מונחת לפתחו של הנתבע החובה להרים את הנטל ולהראות שקיים טעם מבורר לאי-התייצבותו וכי הדבר לא נבע מזלזול מכוון בהליך [ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746 (1987)].

משלא הוכחה ולו גם לכאורה טענת הנתבעים כי לא זומנו לדיון כדין, ובאין בפיהם טענה אחרת שתבאר את אי-התייצבותם אליו, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעים כשלו בהוכחת טעם כלשהו שיצדיק את היעדרותם מישיבת יום 21.5.2012. במצב דברים זה אין מקום להורות על ביטול פסק-הדין. יתרה מכך, חסרונו המוחלט של טעם שיצדיק את היעדרותם של הנתבעים מן הדיון, וקיומו של אישור מסירה ממנו נחזה כי הנתבעים זומנו לדיון כדין, מוליך למסקנה כי הנתבעים לא התייצבו מחמת זלזול שזלזלו בהליך.

במקרה כגון דא מחדלו של מבקש הביטול, שבעטיו ניתן נגדו פסק-הדין, מאפיל על השיקול של סיכויי הצלחתו: "במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד (ראו והשוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721 (1969); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (6.4.2008); רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר, פיסקה 16 (31.12.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))" [בר"ע 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פיסקה 5 (18.6.2013)]. במקרה כזה תגרום התנהלותו של מבקש הביטול לדחיית הבקשה, תוך שפסק-הדין נותר על מכונו.

משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח טעם מבורר שיצדיק את היעדרותם מדיון שאליו זומנו כדין יש להותיר את פסק-הדין שניתן נגדם על מכונו.

5.עיון בכתב-ההגנה שהגישו הנתבעים מעלה כי סיכויי הצלחתם בו אינם גבוהים. כפי שצויין בפסק-הדין, כתב-ההגנה אינו מכחיש את החוב אלא טוען לקביעת מנגנון לסילוקו במסגרת זכותה של הנתבעת 1 לקבל תמורה מצד שלישי בגין עבודתה באתר בנייה שנזכר בכתב-ההגנה.

6.לבסוף, במועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק-הדין כבר היה פסק-הדין סופי וחלוט זה מכבר. פסק-הדין הומצא לנתבעים, אף זו הפעם באמצעות בא-כוחם, ביום 29.5.2012. הבקשה שלפני לא הוגשה אלא ביום 9.10.2013, בחלוף למעלה משנה מעת שניתן פסק-הדין והומצא לנתבעים. משלא הוגשה בקשת הביטול בתוך תקופת שלושים הימים שנקצבה לכך בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומשלא הצביעו הנתבעים על טעם ראוי ומבורר שבעטיו יש להאריך את המועד להגשת הבקשה – שהינו מועד שנקבע בחיקוק – אין מנוס מלקבוע כי הנתבעים החמיצו זה מכבר את המועד לבקש את ביטול פסק-הדין. אין בבקשה שלפני כל ניסיון של הנתבעים לחשוף את המועד בו נודע להם דבר קיומו של פסק-הדין, אף לא ניסיון לתרץ מדוע השתהו פרק זמן ניכר בהגשת הבקשה לביטולו. זהו מחדל שרובץ לפתחם של הנתבעים ודי בו כדי לגרום לדחיית הבקשה. לפיכך איני נדרשת לטענות התובעת בתגובתה, שהצביעה על הליכים אחרים אשר מעידים כי הנתבעים ידעו על פסק-הדין שניתן נגדם ידוע היטב זמן ניכר בטרם הגישו את הבקשה לביטולו.

7.הבקשה נדחית אפוא. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ ליום ההחלטה. סכום שלא ישולם תוך 30 יום מן המועד בו תומצא ההחלטה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.