תא"מ
בית משפט השלום עפולה
|
7522-09-09
12/05/2011
|
בפני השופט:
ריאד קודסי
|
- נגד - |
התובע:
יצחק אברהם
|
הנתבע:
עידן סיבוני
|
|
החלטה
1.זוהי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.12.09.
המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, זאת מאחר והמסירה בוצעה לאחותו של הנתבע בשם רבקה שהייתה ביום המסירה קטינה כבת 17.
לחילופין, טוען המבקש כי יש לו סיכויי הגנה טובים, זאת מכיוון שמדובר בתביעה בגין תאונת דרכים, כאשר הנזקים הנטענים טעונים שומה והערכה. הוא טוען כי נהגת התובע שהינו מורה לנהיגה הייתה בזמנים הרלוונטיים תלמידה במהלך שיעור נהיגה, כאשר היא בלמה את רכבה באופן פתאומי באמצע הכביש וכך אירעה התאונה.
2.המשיב התובע הגיש תגובה והוא טען שהנתבע ידע על מתן פסק הדין ואפילו על קיומה של התביעה נגדו, זאת מכיוון שהיו פניות אליו אפילו עוד לפני הגשת התביעה, אך הוא בחר להתעלם מפניות אלו. לטענת התובע , אחותו של הנתבע נחזתה כבת 18 לפי מראה ולכן המסירה הייתה כדין. עוד טוען התובע כי אין לנתבע סיכויי הגנה טובים.
3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נראית לי גישתו של התובע בעניין ביצוע המסירה יותר נכונה, זאת מכיוון שעל פי תקנה 481 לתסד"א, הרי בן המשפחה שמקבל את כתב בי - דין לא חייב להיות מעל גיל 18 בהתאם לרשום בתעודת זהותו או בתעודת הלידה שלו, אלא די שהוא יראה כבן 18, דהיינו הוא צריך להיראות כבוגר שניתן לסמוך עליו בהמצאת כתב בי דין. כאן הוגש תצהיר מטעם המוסר והוא טען כי אחותו של הנתבע נחזתה כבת 18 לפי המראה שלה, ועל כן הוא מסר לה את הכתב. לא שוכנעתי מגישתו של הנתבע בעניין פגמים במסירה זו ועל כן אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
באשר לבקשה לביטול פסק הדין מכוח שיקול הדעת, עמדתי שונה כאן מעמדתו של התובע שהרי עסקינן בתאונת דרכים כאשר הנתבע מתאר את אירוע התאונה באופן שונה מזה שתואר על ידי התובע, כך גם הטענה בעניין הנזקים שכן נזקי רכוש של הרכבים תמיד נתונים לשומה והערכה ולא נראה לי שבית המשפט צריך לחסום את שעריו בפני נתבע כדי להוכיח את הגנתו.
הלכה פסוקה היא כי בבוא בית משפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, הוא שואל את עצמו שתי שאלות:
האחת, מה הייתה סיבת המחדל שבגינו לא הוגש כתב הגנה?
והשנייה, שהיא השאלה החשובה יותר מהם סיכויי ההגנה?
חרף חשיבות סדרי הדין, ראו בתי המשפט לנכון שזכות הגישה לבית המשפט הינה זכות יסוד נורמטיבית הגוברת על סדר הדין, אך בית המשפט נוהג לבטא את סלידתו מהתנהגות של בעל דין שלצידה יש מחדל, שיש בו משום זלזול בסדרי הדין והוא מבטא את סלידתו דרך פסיקת הוצאות או חיוב בהפקדת עירבון.
4.סוף דבר, אני מבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת, אך כל זאת בתנאי שהמבקש ישלם למשיב הוצאות, ללא קשר עם התוצאה הסופית בסך של 750 ₪, זאת נוסף על המשך הפקדת העירבון שהופקד בתיק זה וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת הנתבע העתק החלטה זו, שאם לא כן תדחה מאליה הבקשה לביטול פסק הדין והוא יעמוד על כנו ויתווספו לו הוצאות בסך של 750 ₪ כפי שנקבע לעיל ואף ניתן יהיה לחלט את העירבון לזכות התובע.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשני הצדדים כמקובל.
ניתנה היום, ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.