החלטה
בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] למשך 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 16.11.13 וכן בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב לפי סע' 57 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
עפ"י הנטען בכתב האישום שצורף לבקשה בתאריך 15.11.13 בשעה 23:25 בכביש 5720 נהג המבקש ברכב יונדאי מ.ר 1767111 בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה יחד עם סעיפים 64ד(א) ו 64ב לפקודה הנ"ל.
ב"כ המבקש טוען כי המבקש לא סירב לבצע את הבדיקה נהפוך הוא דרש במפורש מהשוטר לבצע הבדיקה, תוך הפנייתו לפער הזמנים בין דו"ח הפעולה לדו"ח תחקור חשוד. המבקש נעתר לבקשת השוטר לבצע את מבחני הביצוע, ולעניין בדיקת הינשוף טען כי מאחר ומדובר באדם נורמטיבי אשר לא מכיר את המכשיר ואת השלכותיו העדיף להתקשר לגיסו, שצבר וותק רב במשטרה, ולהתייעץ עמו, וברגע שנאמר לו ע"י גיסו כי חובה עליו לבצע את הבדיקה חזר מיד לשוטר וביקש לבצעה אולם השוטר טען בפניו כי זה בלתי אפשרי וכי מיוחסת לו עבירת סירוב.
באשר להשבתת הרכב הפנה לנסיבותיו האישיות של המבקש שהינו אדם נורמטיבי אשר צבר וותק בנהיגה משנת 88, הרכב משמש אותו בעיקר לצרכי עבודה באופן יומיומי ולאור האמור לעיל מבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית ועל ביטול האיסור של שימוש ברכב.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, ציינה כי ע"פ חומר הראיות מפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול, המבקש סירב לבצע בדיקת נשיפון, כשל במבחני הביצוע (מבחן הליכה על קו והבאת אצבע לאף) התרשמות השוטר הייתה מהשפעת אלכוהול קלה, המבקש אף סירב לבדיקת ינשוף, גם בתגובתו נמנע מלהגיב, אמנם רצה לבצע את הבדיקה אך ע"פ השוטר זה היה כבר מאוחר מדי, המבקש עצמו הודה כי שתה אלכוהול (בירה) והפנתה לגיליון הרשעותיו.
מעיון בחומר המצוי בתיק המשטרה עולה כי המבקש נהג ברכב, נדרש לבצע בדיקת נשיפון אולם הוא סירב, עוכב לצורך בדיקת אלכוהול וביצע את בדיקת המאפיינים, לאחר מכן נדרש לבצע בדיקת ינשוף, הוסברה לו משמעות הסירוב, והוא אף חתם על סירובו להיבדק, בתחקור חשוד הודה ששתה אלכוהול (כוס אחת), היה לו ריח אלכוהול קל מפיו, במבחן הליכה על הקו לא הצמיד עקב לאגודל, החטיא בהבאת אצבע לאף והתרשמותו של השוטר הייתה כי למבקש השפעת אלכוהול קלה – כך שעל פי החומר היה יסוד לדרוש מהמבקש בדיקת נשיפה.
מהחומר עוד עולה כי המבקש, כאמור, סירב להיבדק הן בינשוף והן בנשיפון בטענה כי אינו מכיר כלל את המכשיר ואת השלכותיו על הבדיקה.
אציין כי על פי החומר המצוי בתיק אין מדובר במקרה שהמבקש לפחות ניסה לבצע את הבדיקה אלא בהחלטה שקולה שלא לתת דגימת אויר על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.
ברע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, נפסק על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין:"סעיף 64ד לפקודה הוסף כדי להחמיר את המאבק בנהיגה בשכרות: "מטרת המחוקק הייתה להילחם בנגע של מי שנוהגים תחת השפעת משקאות חריפים. לצורך כך, קבע המחוקק חזקה משפטית בסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, לפיה מי שסרב להיבדק - יראו אותו כמי שנהג בשכרות. תיקון זה לחוק נובע מכך שנהגים סירבו להיבדק במכשיר הנשיפה, מחשש שניתן יהיה להוכיח מצב של נהיגה בשכרות. המחוקק, שביקש להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי, קבע לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שהוכח שנהג בשכרות, בהגדירו את מי שסירב להיבדק כמי שנוהג בשכרות" (ב"ש (מחוזי תל אביב) 92315/07 לירן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)- השופטת לבהר-שרון).
מטרת התיקון היתה למנוע מחשודים להתחמק מדרישת שוטר להיבדק (ע"פ (מחוזי ירושלים) 40253/07 אילני נ' פרקליטות מחוז ירושלים (לא פורסם); ב"ש (מחוזי ירושלים) 9899/07 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - קרי, לצמצם פרצות בגדר האכיפה, לשים סייג לאפשרות לחמוק מהן".
אין מחלוקת כי תחילה לא נעתר המבקש לבקשה להיבדק כך שלא יכולה להיות מחלוקת כי דרישת השוטר לא נעתרה ע"י המבקש. כך גם עולה מסעיף 8 לדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות שהנאשם חתום עליו.
טענת המבקש כי לאחר שהתייעץ ביקש מהשוטר לבצע את הבדיקה אין בה כדי להסיר מהראיות הלכאורה שנמצאות בתיק. יתרה מכך, בתגובתו לדו"ח עולה כי השוטר אמר לו שזה מאוחר מדי.
ע"פ הפסיקה קיים רציונל לעיתוי ביצוע הבדיקה הרי רמת האלכוהול בגוף משתנה במהלך הזמן לאחר השתייה וככל שחולף זמן רב יותר מרגע השתייה, יורדת רמת האלכוהול בגוף, לכן יש צורך בביצוע בדיקת אלכוהול בסמוך עד כמה שניתן למועד הנהיגה.
אינני מקבלת את טענת ב"כ המבקש לפיה סירב תחילה לבדיקה עד להתייעצות עם גיסו.
בעניינו אין המדובר בהתייעצות עם עורך דין אולם ההלכות שנקבעו בפסיקה יפות גם במקרה שלפנינו.
בעפ"ת 35703-10-10 אברהם בר נ' מדינת ישראל שם נפסק על ידי בית המשפט המחוזי כי ההסדר הקבוע בסעיף 64 ב(ב2) לפקודת התעבורה אינו מקנה זכות לנבדק לעכב ביצוע בדיקה בטרם יתייעץ עם עורך דין.
"הנה כי כן, אין כל חובה להודיע למי שחשוד בנהיגה בשכרות, כי יש לו אפשרות להתייעץ עם עורך הדין בטרם יבצע את בדיקת הינשוף וספק רב בעיני, אם אדם שמתבקש לבצע בדיקת ינשוף, רשאי שלא לבצע את הבדיקה בטרם יתייעץ עם עורך דין. היענות לדרישת הסנגור, עלולה לאיין את הליך בדיקת הינשוף שאמור להתבצע באופן מיידי ולרוקן אותו מתוכנו ".