אברהם נ' ולנר

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי בסך כולל של 10,000 ₪.

לטענת התובעת, שושנה אברהם (להלן- "התובעת"), ביום 27.10.2012 הגיעה יחד עם בני משפחתה למסעדה אשר בבעלות הנתבע. זאת על מנת לחגוג את יום ההולדת של אחד מבני המשפחה. התובעת מלינה בכתב תביעתה על השירות שניתן לה וטוענת כי מרגע שהוזמנו המנות ועד להגעתן לשולחן חלפו 40 דקות, כאשר בזמן זה המלצרים ניגשו אליהם מספר פעמים וזאת ללא צורך, דבר אשר היווה עבורה ועבור בני משפחתה מטרד. עוד טוענת התובעת כי השתייה החמה שהוגשה הייתה בספלים פגומים וכי כי מצאה זכוכית בגלידה שהוגשה לה בגביע מנירוסטה.

לטענת הנתבע, גלי ולנר (להלן- "הנתבע"), דין טענות התובעת להידחות. באשר לזמן ההמתנה למנות, מאחר ואחת המנות הצריכה זמן בישול של למעלה מ- 20 דקות, עובדה אשר נמסרה בעת ביצוע ההזמנה, כל המנות הוגשו יחדיו והכל בתוך פחות ממחצית השעה. באשר למלצרים, טוען הנתבע כי השירות שניתן ללקוחות המסעדה הוא זהה ובאופן המיטבי ביותר, אכן ניגשה מלצרית לתובעת ובני משפחתה ושאלה אותם האם האוכל לשביעות רצונם. בכל הנוגע לזכוכית הנטענת - דוחה הנתבע מכל וכל טענה זו, הנתבע מבאר: "הרי שהתובעת לא הראתה בפניי את אותה החתיכה הנטענת, כך שאין לדעת האם נכונה הטענה אם לאו" (סע' 5 בכתב ההגנה). עוד נטען כי הגלידה מיוצרת על ידי חברת שטראוס ואין הנתבע או מי מעובדיו "מחטטים בגלידה". חרף כל האמור, הנתבע טען כי הציע לתובעת פיצוי כספי בשווי של 500 ₪ בדמות ארוחה במסעדה אך התובעת סירבה לכך.

בדיון שהתקיים בפני ביום 26.6.2013 נכחו הצדדים בעצמם. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים הנני סבורה כי דין התביעה להידחות ולהלן אסביר:

הרושם העולה מטענות התובעת הינה כי היא איננה מרוצה מהשירות אשר ניתן לה. הגם שטענתה בהקשר זה לא הוכחה כלל, לא מצאתי כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי השירות שניתן היה באופן המצדיק פיצוי כספי. לא ניתן לקבוע, ברמה החוזית בין התובעת כלקוחה לבין הנתבע כנותן שירותים, שהייתה הפרת חוזה.

באשר לשתייה החמה והזכוכית הנטענת, טענות אלו לא הוכחו על ידי התובעת ברמה הנדרשת. טוענת התובעת כי נכחה עם בני משפחתה, 7 במספר, מה גם שהתובעת העידה כי בני המשפחה היו עדים לאירועים הנטענים (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 19 - 22), אך לדיון שהתקיים בפני הופיעה התובעת לבדה כמו גם לא מסרה פרטים נוספים בדיון שהתקיים בפני, כאלו שיהיה בהם כדי לחזק גרסתה. טענתה כי: "אני אומרת שיש לי כאן את הזכוכית שהייתה בתוך הגלידה במסעדה. אני מציגה לבית המשפט" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 14 - 15) אינה יכולה לשנות מקביעתי דלעיל.

גרסת הנתבע כפי שהעיד בפני מתיישבת עם קביעתי זו לעיל, "המנות הגיעו אליהם בזמן סביר ... לאחר מכן בסוף הארוחה כאשר באו לפנות להם את המנות ... הם טענו שהמנה של הבן לא הייתה טעמיה והוא התבייש להגיד ... אחראית המשמרת החליטה לבטל את המנה והם לא שילמו עליה, הם ציינו שיש יום הולדת הוצע להם כדור גלידה על חשבון המסעדה לכבוד היום הולדת, הזמינה כוס קפה והתווכחה שיש איזה שבר או סדק בכוס ... לגבי הטענה של הזכוכית בגלידה אני אומר שאנו לא מייצרים את הגלידה ... אני אישית לא ראיתי את הזכוכית ... הגלידה לא חויבה, הכוס קפה בוטל והמנה העיקרית שטענו שלקח הרבה זמן בוטל" (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 13 - 21).

כאמור התרשמתי שאין התובעת מרוצה מהשירות אשר ניתן לה, בכך אין כדי להביא לקבלת התביעה. מה גם שהתרשמתי שהייתה בהתנהלות הנתבע על מנת להביא את התובעת כדי שביעות רצונה והנתבע פעל באופן ראוי ויותר מסביר בנסיבות העניין.

לסיכום:

דין התביעה להידחות במלואה.

בנסיבות אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.