אברהם נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי.

2.התובע, יליד 1950, הגיש תביעתו לפיצויים, עקב נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 18.5.2005.

3.ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לחדר המיון בבית החולים רמב"ם. התובע התלונן על כאבים קשים בצוואר ובגב. בבדיקתו נמצא כי הוא מניע את הצוואר והגב במגבלות כאבים, כח גס 5/5, תחושה שמורה. התובע שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה, קומפרסים חמים ונטילת תרופות לשיכוך כאבים לפי הצורך.

4.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית מיום 3.10.2006 קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בעמ"ש צווארי, לפי תקנה 37(5)א' לתקנות. כשנתיים לאחר קביעת נכותו הצמיתה כאמור, הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לדיון מחדש בנכותו בשל החמרת במצב. מאותה עת ועד היום, עמד התובע בפני 8 ועדות רפואיות נוספות של המוסד לביטוח לאומי, שכולן דנו בטענה להחמרת מצב.

5.הנתבעת בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, בהסתמך על שני נימוקים עיקריים.

א.עברו הרפואי של התובע שלא היה ידוע לוועדות הרפואיות - הנתבעת טענה, כי מפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון (הן הועדה מיום 14.5.2006 שקבעה את נכותו הזמנית והן הועדה שקבעה את הנכות הצמיתה ביום 3.10.06), עלה כי ד"ר טנצמן מצא שבבדיקות הדמייה של התובע (שנערכו לאחר התאונה) נמצאו שינויים ניוונים בחוליות עמ"ש צווארי. למרות זאת, לא הונח בפני הועדה תיקו הרפואי של התובע. לכן, לא התייחסה הועדה לעובדה שכבר בשנת 1992 סבל התובע מכאבים חריפים והגבלות בתנועת עמ"ש צווארי וכי בצילומי רנטגן שנערכו בחודש אוגוסט 1992 נמצאו אצלו "שינויים ניווניים קשים בחוליות הצוואר עם זיזים גם בשוליים האחוריים של גופי החוליות", כפי שעולה מניתוח הצילומים שנערכו ע"י ד"ר פיצ'י דניאל ביום 26.8.1992. בנוסף, עבר התובע ביום 9.11.1994 בדיקת MRI אשר הדגימה אף היא היצרות של חוליות הצוואר. יתירה מזאת, קיים תיעוד רפואי נוסף המצביע, כי כבר משנת 1992 סבל בעצם התובע מכאבים כרוניים ומהגבלה בעמ"ש צווארי. אמנם, ד"ר טנצמן ציין בפרוטוקול הועדה כי עמדו בפניו תוצאות בדיקת CT מיום 1.1.06, שהראתה שינויים ניוונים ב - C4-5 עם בלט דיסק אחורי ושמאלי וכן, תוצאות בדיקת MRI לפיה, קיימים בעמ"ש הצווארי בלטי דיסק במספר גבהים ושינויים ניוונים, כמו גם צילום צילום עמ"ש צווארי מיום 26.9.2006 שהדגים אף הוא שינויים ניוונים במספר גבהים. עם זאת, לא עלתה בפני הועדה לדיון שאלת עברו הרפואי של התובע ולא מצוי בהחלטתה נימוק לכך שעל אף קביעת ממצא של שינויים ניוונים, מיוחסת כל הנכות לתאונה הנדונה.

הנתבעת טענה, כי בהעדר התייחסות של הועדה למצבו הרפואי הקודם של התובע, שעה שלא עמד בפניה החמר הרפואי הרלבנטי, קיים פגם מהותי בהחלטת הועדה, שיש בגינו להתיר לה להביא ראיות לסתור, על דרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

ב.הנימוק הנוסף שהועלה על ידי הנתבעת נוגע לסתירה בין קביעות הועדות הרפואיות השונות שדנו בעניינו של התובע. הנתבעת טענה, כי כשנתיים לאחר שנקבעה נכותו של התובע, הגיש התובע בקשה למוסד לביטוח לאומי לדיון מחדש בתביעתו, בשל החמרת מצב. התובע עמד מאז בפני 8 ועדות רפואיות שדנו בטענה בדבר החמרת מצב (בין לבין, הוגשו על ידי התובע עררים שנדונו על ידי בית הדין האזורי לעבודה). הועדות הרפואיות קבעו, בניגוד לקביעות הועדה מדרג ראשון, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לתאונה שכן, מדובר בתוצאה של תחלואה רפואית קודמת. הנתבעת הצביעה על החלטות של הועדות הרפואיות שדנו בהחמרת מצבו של התובע (ועדות רפואיות מהתאריכים 15.3.2010 ו - 31.1.2013), במסגרתן נקבע כי מצבו של התובע בעמ"ש צווארי מצביע על שחיקה ניוונית מתקדמת, האחראית על ההגבלה בתנועות הצוואר וכי שינויים ניווניים אלה אינם קשורים לחבלה ואינם תוצאה של התאונה הנדונה. החלטות אלו ניתנו אך במסגרת ועדות רפואיות לעררים שדנו בהחמרת המצב ולכן, הקביעה הראשונה בעניין הנכות לא בוטלה.

הנתבעת טענה כי עצם הסתירה בין קביעות הועדות העדות הרפואיות השונות שעסקו בעניינו של התובע, יש בהן כשלעצמן משום נימוק להתיר לה להביא ראיות לסתור.

6.התובע השיב בתגובתו לשני הנימוקים שהעלתה הנתבעת בבקשתה.

א.באשר לעניין עברו הרפואי - התובע אינו כופר בעובדה שבפני הועדות הרפואית לא עמד תיקו הרפואי, הכולל בין היתר את המסמכים רפואיים מהשנים 1992 - 1994, הנוגעים למצבו הרפואי בעמ"ש הצווארי. עם זאת, טען התובע כי העובדה שד"ר טנצמן ציין באבחנתו קיומם של שינויים ניוונים, הגם שבדיקות ההדמיה שעמדו בפני הועדה היו מאוחרות לארוע התאונה, מלמדת כי הועדה לקחה בחשבון את אותם שינויים ניוונים בעת קביעתה, וחרף זאת, קבעה כי נכותו של התובע בשיעור של 10% קשורה כולה לתאונה.

ב.באשר לקביעת הועדות שדנו בתביעה להחמרת מצב, טען התובע כי אף אחת מהועדות לא שינתה את נכותו כפי שנקבעה על ידי הועדה מדרגה ראשונה, ואשר ייחסה את נכותו לתאונה הנדונה. לטענת התובע, התייחסות הועדות לנכות "שאינה קשורה בתאונה הנדונה" נוגעת לבעיות הרפואיות בגינן הגיש התובע בקשות להחמרת נכותו. התובע טען, כי הועדות שדנו בבקשתו להחמרת מצב עשו הפרדה בין הנכות שנקבעה לו בועדה מדרגה ראשונה לבין הבעיות הרפואיות בגינן הגיש בקשה להחמרה והן אלו שאינן קשורות בתאונה, על פי קביעות הועדות המאוחרות.

התובע הדגיש, כי בהעדר הוכחה לקיומה של נכות ערב התאונה לא ניתן לייחס לו נכות שנקבעה לתחלואה קודמת. עוד ציין התובע, כי בפני הועדה הרפואית מיום 13.1.2013, שדנה בתביעה להחמרת מצב, עמד תיקו הרפואי של התובע ולמרות זאת, היא אישרה את נכותו.

דיון והכרעה

7.סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור מוסדרת בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 הקובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים , לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

8.הפסיקה הציבה שני טעמים מיוחדים עיקריים, להבאת ראיות לסתור. האחד - טעמים משפטיים הכוללים פגם מהותי בהליך שהתברר בפני המוסד לביטוח לאומי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. השני - טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון, האם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או נתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען קיומן (ראה בר"ע 634/85 אבו עודה נגד רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ט(4) 504, עמ' 508 – 509).

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 עמ' 82 - 83, נקבע כדלקמן:

"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר... אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".