אברהם נ' הבנק המזרחי המאוחד

פסק דין

לפניי ערעור שהגיש המערער על החלטתו של כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ מיום 24.5.10, לפיה הורה הרשם על סילוקה על הסף ומחיקתה של בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד ביום 26.9.96. (תא"ק 47228-96).

בהתאם להחלטתי מיום 15.7.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון בכתב.

המערער הוסיף והגיש תגובה לעיקרי הטיעון שהוגשו על ידי המשיב.

הרשם הנכבד דחה הבקשה לאחר שזו הוגשה באיחור בלא שהוגשה על ידי המערער בקשה להארכת מועד. זאת ועוד, גם לאחר שבחן הרשם טענתו של המערער כי הבקשה לביטול פסק הדין כללה בחובה גם בקשה להארכת המועד, לא מצא הרשם כי פורט על ידי המערער טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור כה רב של שנים רבות. לזאת מצטרפת הודאתו של המערער בדבר ידיעתו אודות פסק הדין הן בשנת 1996 והן בשנת 2005.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם בדין יסודה ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

במסגרת הערעור שלפניי מפרט המערער יתר על המידה מסכת אירועים סבוכה, שאין בה כדי לשנות מהחלטתו של הרשם הנכבד.

פסק הדין ניתן כאמור כנגד המערער במעמד צד אחד עוד ביום 26.9.96, כאשר הבקשה לביטולו הוגשה על ידי המערער רק ביום 22.2.10, קרי: בחלוף כמעט 14 שנים.

כפי שציין הרשם הנכבד, לבקשת הביטול שהגיש המערער לא צורפה בקשה להארכת מועד.

בסעיף 41 לתצהירו של המערער אשר הוגש בתמיכה לבקשת הביטול מאשר המערער כי בשנת 1996, נקט נגדו המשיב בהליכי הוצל"פ במסגרת פסק הדין שהוגש לביצוע.

בסעיף 44 לתצהירו, מאשר המשיב כי בשנת 2005 חידש המשיב את הליכי הגבייה כנגדו בתיק ההוצל"פ. לגרסת המערער הוא הגיש במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה בטענת "פרעתי", ואף הוגש על ידו ערעור לאחר שזו נדחתה. (ראה סעיף 45 לתצהירו).

זאת ועוד, במסגרת סעיף 50 לתצהירו, מוסיף ומאשר המערער כי בשנת 2005 צילם מסמכים מתיק בית המשפט בתביעה זו, לצורך עריכת הבקשה בטענת פרעתי אשר הוגשה על ידו בתיק ההוצל"פ.

לפיכך, אין חולק, אליבא דגירסת המערער כי ידע על פסק הדין שניתן כנגדו כבר בשנת 1996, וכל המאחור בשנת 2005, ואף פעל באופן אקטיבי במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי המשיב לביצועו של פסק הדין.

לפיכך, אין חולק כי המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין חלף זה מכבר, ועל המערער היה להגיש בקשה להארכת מועד.

כפי שעולה מהמסמכים שלפניי בקשה מעין זו לא הוגשה על ידי המערער.

כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, רק במסגרת סעיף 27 ל"תגובה על בקשה לדחיית הבקשה לבטול פסק דין", אשר הוגשה על ידי המערער, טען המערער לראשונה כי: "למותר לציין כי בקשת המבקש לביטול פסק הדין כוללת בקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין לפי סמכויות הרשם הנתונות...............ואם יש ספק בכך הרי המבקש שב ומבקש לתת לו ארכה זו ולדחות את בקשת המשיב ולאשר את בקשת המבקש לביטול פס"ד ואת שאר בקשותיו כמבוקש".

ואולם על אף האמור, וגם אם ניתן לראות בדוחק בסעיף האמור כבקשה להארכת המועד, הרי שממילא לא פורטו על ידי המערער טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להאריך את המועד, והטענה נטענה באופן סתמי וכללי.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה הארכת מועדים, קובעת כהאי לישנא: