אברהם נ' גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ

פסק דין

1.בתאריך 16/10/05 רכש התובע מהנתבעת דירה במבנה בן 19 יחידות דיור, ברחוב גולומב 6 נהריה, שנבנה על ידי הנתבעת או מי מטעמה (להלן: "הדירה").

החזקה בדירה נמסרה לתובע ביום 19/6/07.

2.לטענת התובע, באמצע שנת 2009 הוא גילה כי החלון בחדר הממ"ד עקום וכי בדלת הממ"ד ישנו פגם – הדלת נסגרת, אולם לא ננעלת היטב ויש צורך בכוח פיזי כדי לנעול אותה.

מאחר שפניותיו אל הנתבעת כי תתקן את הפגמים בחלון ובדלת לא נענו, הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 30,000 ₪.

3.לטענת הנתבעת, חלון הממ"ד אינו עקום וגם אין כל פגם בדלת. עוד טוענת הנתבעת כי

התובע פנה אליה בטענות, לראשונה, רק בחודש אוגוסט 2012. כל שביקש באותה פניה הוא כי תתוקן ידית החלון של הממ"ד והידית תוקנה.

עוד טוענת הנתבעת כי על פי המפרט הטכני, שצורף להסכם המכר שנחתם בין הצדדים ב – 16/10/05, (להלן: "ההסכם") היא התחייבה לצפות את המבנה בציפוי קרמי מסוג פסיפס. בפועל היא ציפתה את המבנה באבן ירושלמית, מה שייקר את עלות הבניה ב – 1,037,500 ₪, כמפורט בחוות דעתו של מר מיכאל קרבצ'יק (להלן: "מיכאל"), שצורפה לכתב ההגנה. לכן, לאור הוראות סעיף 16.10 להסכם המכר של הדירה, היא זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את הסך של 56,041 ₪ (שזה חלקו היחסי של התובע מהסך של 1,037,500 ₪). לכן עותרת הנתבעת לדחות את התביעה.

4.כל צד הביא עוד מומחה מטעמו. מטעם התובע העיד השמאי מאהר חורי (להלן: "מאהר") ומטעם הנתבעת העיד מיכאל.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת של המומחים ושמעתי את עדויותיהם, אני מחליט להעדיף את חוות דעתו ועדותו של מיכאל על פני זו של מאהר ואני קובע כי אין בחלון שבממ"ד כל פגם מעבר לסטיות שהן בתחום התקן. כאן המקום לציין כי למרות שלטענת מאהר "העקמומיות במסגרות חלון ההדף נראית לעין בצורה ברורה". התובע כלל לא הבחין בעקמומיות זו, לא במעמד קבלת החזקה בדירה וגם לא במשך מספר שנים בהן התגורר בדירה, מה שמחזק את קביעתו של מיכאל בעניין זה.

אשר לפגם בדלת הממ"ד – מאחר שמיכאל אישר בחוות דעתו כי יש פגם בדלת הממ"ד וכי לצורך תיקון הפגם יש לבצע כיוון לדלת הממ"ד, תיקון שעלותו 300 ₪ (כאן המקום לציין שמאהר כלל לא העריך את עלות התיקון של פגם זה), אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 300 ₪.

5.אציין כי לא מצאתי ממש בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. על פי סעיף 2.11 למפרט הטכני, המתייחס לציפוי קירות החוץ של המבנה, התחייבה הנתבעת כדלקמן:

"טיח חוץ (תיאור): בהתאם לאדריכל.

מספר שכבות: 3. טיח מוכן מתוצרת כרמית – איטונג או שווה ערך; או פסיפס או קרמיקה או חומר אחר, הכל לפי בחירת האדריכל" (ההדגשה שלי – מ.א.).

לכן ציפוי המבנה באבן ירושלמית, שנעשה על פי בחירת האדריכל, היא במסגרת ההתחייבות של הנתבעת ולא מדובר ב"שיפורים ו/או תוספות", שבגינם קמה לנתבעת זכות קיזוז.

6.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 300 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.לאור התוצאה, שמשמעותה קבלת התביעה בחלקה הזעיר (1% מסכום התביעה), אינני מחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו, כולל הוצאות ישיבת יום 6/6/13.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.