אברהם נ' ארנון

פסק דין זה ניתן בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע לביצוע שיק שמספרו 66629982 בסך של 475,000 ש"ח (להלן: " השיק") בתיק הוצל"פ 01-63385-07-7.

בתצהיר אשר צורף לכתב ההתנגדות לביצוע השיק טען הנתבע כי התובע ביצע פעולת זיוף בכך ששינה את תאריך הפירעון של השיק מיום 20/6/04 ליום 20/6/07, ובדרך זו הציג את השיק לפירעון בבנק ביום 12/8/07. ואולם, בהחלטה שניתנה בבקשת הרשות להתגונן דחתה כב' הרשמת בן-שמן את טענת הנתבע הנ"ל, וקבעה כי אין מחלוקת בין הצדדים שמועד הפירעון של השיק הינו 20/6/04 ושהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ לפי מועד פירעון זה.

הנתבע העלה בתצהירו טענה נוספת לפיה השיק מהווה שטר ביטחון שנמסר לתובע במסגרת עסקת מקרקעין עם צד ג' ופקע ביום 20/6/04. הנתבע הצהיר כי מספר שנים לפני מועד מסירת השיק פנה אליו אדם בשם ז' פ' (להלן: " פ'" או " ז'") אשר הציג עצמו כיזם שחיפש משקיעים לרכישת מגרשים, והנתבע נתן לז' הלוואות של מאות אלפי דולר ארה"ב שנועדו לרכישת מגרשים בנס ציונה ובראשון לציון. לטענת הנתבע, התובע שאותו הכיר תקופה ממושכת פנה אליו וביקש ממנו שיק ביטחון עד לסכום של 475,000 ש"ח בעבור ז' לתקופה קצרה עד לתאריך 20/6/04 על-מנת שז' יקבל כספים מהקונים שברשותו וז' והתובע יתחלקו ברווחים. הנתבע הצהיר כי הסכים לבקשה הואיל ובאותה תקופה העביר לז' הלוואות בסכומים ניכרים על חשבון עסקאות מקרקעין עתידיות. כמו-כן הצהיר הנתבע כי במועד מסירת שיק הביטחון נערך מסמך שעל-פיו שטר הביטחון יוחזר אליו עד ליום 20/6/04, אך המסמך לא מצוי בידיו אלא בידי התובע בלבד. עוד טען הנתבע בתצהירו כי התובע מעולם לא דרש ממנו לפרוע את השיק ביודעו היטב כי פקע ביום 20/6/04, אולם ניסה באמצעות פרקליטיו לגבות את הכספים ששילם לז'.

בהחלטה שניתנה בבקשת הרשות להתגונן קבעה כב' הרשמת בן-שמן (כתוארה דאז) כדלקמן: "על-פי גרסת המבקש השטר ניתן להבטחת תשלומים למשיב על-ידי צד ג'. עם זאת אין בפני גרסה סדורה ומלאה באשר לתנאי אשר היה צריך להתקיים במערכת היחסים בין המבקש והמשיב והפרת אותו תנאי, כך שגרסתו של המבקש לוקה בחסר" (עמוד 4 להחלטה, שורות 14-16). כמו-כן קבעה כב' הרשמת כי הנתבע אישר בחקירתו שהוצא שיק נגדי אשר עליו חתם ושנמסר הלאה - עניין אשר לא הוזכר בתצהירו של הנתבע (שם, שורות 18-21).

לפיכך נקבע כי לא תינתן לנתבע רשות להתגונן בטענת הזיוף, ולגבי הטענות האחרות ניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח והעמדת ערבות צד ג' בסך של 20,000 ש"ח וכן בכפוף לתשלום הוצאות הדיון בסך של 1,000 ש"ח + מע"מ. משקיים הנתבע את התנאים הנ"ל שנקבעו על-ידי כב' הרשמת, נקבע התיק לקדם משפט ובהמשך ניתנה החלטה בבקשות שונות של הנתבע אשר נדחו, ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

התובע ערך תצהיר עדות ראשית שלפיו הנתבע אשר אותו הכיר עשרות שנים, הפגיש אותו עם מר ז' פ', ובעקבות היכרות זו רכש התובע אצל ז' מספר דירות. עוד עולה מהתצהיר כי ז' ביקש ללוות מהתובע כספים אך התובע הסכים להלוות כספים רק לנתבע, ולכן נערך הסכם הלוואה לפיו התובע ילווה לנתבע סך של 475,000 ש"ח כנגד שיק דחוי באותו סכום שימסור הנתבע לתובע. התובע הצהיר כי הנתבע התחנן בפניו שלא יפקיד את השיק והבטיח להחזיר את ההלוואה, והתובע סמך על הנתבע ולא ביצע את ההפקדה, אך משכלו כל הקיצין הפקיד את השיק בחשבונו ביום 12/8/07 והוא חולל בשל א.כ.מ.

ב"כ הנתבע הגיש הודעה שעל-פיה יש לראות את תצהירו של הנתבע שצורף לבקשת הרשות להתגונן כתצהיר עדות ראשית מטעמו בתיק ולא יוגש על ידו תצהיר נוסף.

במהלך דיון ההוכחות נחקרו הצדדים ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

כאמור לעיל, בהתנגדות לביצוע השטר העלה הנתבע טענת זיוף של מועד הפירעון הרשום על השיק, אולם טענה זו נדחתה על ידי כב' הרשמת בן-שמן ולא ניתנה לנתבע רשות להתגונן בגינה.

נותר אפוא לדון רק בטענות ההגנה האחרות של הנתבע כפי שהועלו בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות. טענתו המרכזית של הנתבע היא כי השיק נמסר לתובע כשיק ביטחון לתקופה קצרה עד לתאריך 20/6/04, וזאת לדבריו "על מנת שז' יקבל כספים מקונים שברשותו והוא והמשיב יתחלקו ברווחים והמשיב ידאג להחזיר לי את השיק עד לתאריך 20/6/04" (סעיף 13 לתצהיר). כמו-כן טען הנתבע כי לא ניתנה לו כל תמורה שהיא בעד השיק שאותו הגדיר "שטר ביטחון" (סעיף 11 לתצהיר). מכאן שהנתבע טוען לקיומו של תנאי לפירעון השיק אשר לא התקיים וכן לכישלון תמורה מלא. אתייחס לטענות אלה להלן.

מדובר בתביעה שטרית והנטל על הנתבע להוכיח כי השיק ניתן בתור שטר ביטחון, כלומר עליו להוכיח כי פירעון השיק הותנה בתנאי מסוים וכי תנאי זה לא התקיים. כב' הרשמת בין-שמן קבעה לעניין זה כי "אין בפני גרסה סדורה ומלאה באשר לתנאי אשר צריך היה להתקיים במערכת היחסים בין המבקש והמשיב והפרת אותו תנאי, כך שגרסתו של המבקש לוקה בחסר" (עמוד 4 להחלטה, שורות 15-16). אף-על-פי-כן, הנתבע בחר שלא לערוך תצהיר עדות ראשית מפורט יותר לגבי התנאי שצריך היה להתקיים לגרסתו לצורך פירעון השיק, והודיע כאמור כי התצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש גם תצהיר עדות ראשית מטעמו. מכאן שאין בפני בית המשפט כל גרסה מפורטת ומבוססת כנדרש לגבי התנאי הנטען לפירעון השיק.

טענתו של הנתבע לפיה השטר פקע ביום 20/6/04 נטענה בעלמא, ללא פירוט כנדרש וללא אסמכתאות כלשהן. על-פי תצהירו של הנתבע, במועד מסירת השיק נערך מסמך שלפיו השיק נמסר לתובע לתקופה שעד לתאריך 20/06/04 על מנת לאפשר לז' להחזיר את הכספים לתובע, והתובע אמור להחזיר לנתבע את השיק עד לתאריך 20/6/04 (סעיף 15 לתצהיר). הנתבע הצהיר כי חתם על מסמך זה אך הוא אינו נמצא ברשותו אלא ברשות התובע בלבד (סעיף 16 לתצהיר). ואולם, מטענות התובע עולה כי המסמך היחיד שמתייחס לשיק ואשר נמצא ברשותו הוא נספח א' לתצהירו - אישור על הוצאת שיק בנקאי על סך של 475,000 ש"ח לפקודת הנתבע בצירוף ספח שעליו נכתבה בכתב יד הכותרת "הסכם הלוואה" וכן נכתב "הסכם ההלוואה הוא כנגד צ'ק של גדליה ארנון לפקודת שטנדלר אברהם מס' הצ'ק 66629982". ברי כי מסמך זה אינו תומך בגרסתו של הנתבע לפיה השיק ניתן כשטר ביטחון שאמור היה לחזור לידיו עד ליום 20/6/04. הנתבע העיד כי החתימה המופיעה בחלק התחתון של נספח א' לתצהיר התובע איננה חתימתו וכי לא ראה את המסמך מעולם (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 23-26), אך מנגד הודה כי חתם על גב השיק הבנקאי הנ"ל אשר נמשך לפקודתו (סוף עמוד 6 לפרוטוקול). בנוסף יצוין כי אין על גבי השיק נשוא התביעה כל אינדיקציה לכך שניתן בתור שיק ביטחון, והנתבע אף הודה כי אין בידיו אסמכתא כלשהי המעידה כי מדובר בשיק ביטחון (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 6-13).

אל מול זאת, התובע חזר והעיד כי השיק נמסר לו על-מנת להבטיח החזר של הלוואה שנתן לנתבע באותו סכום באמצעות השיק הבנקאי הנ"ל (ראו סעיפים 3 ו- 4 לתצהירו וכן עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 15-17 ועמוד 13, שורות 6-7 ושורות 25-28). גרסתו של התובע נתמכת הן בהעתק השיק הבנקאי (בנספח א' לתצהירו) הרשום לפקודת הנתבע עצמו והן בכיתוב המופיע בספח השיק הבנקאי כמפורט לעיל. הנתבע הכחיש כאמור כי חתם בתחתית הספח של השיק, אך מדובר בחתימה הנחזית להיות דומה מאוד לחתימתו והנתבע לא הציג כל חוות דעת מומחה הקובעת אחרת על-אף שיכול היה לעשות כן לפני מועד הדיון. לאורך חקירתו הנגדית של התובע ניסה ב"כ הנתבע להראות כי הנתבע חתם על השיק בתור ערב ולא חייב, אך הדבר לא עלה בידיו. התובע הודה כי הנתבע אכן חתם בתור ערב בעסקאות הלוואה אחרות עם ז', אך לגבי ההלוואה הנוגעת לשיק נשוא התביעה העיד כי הנתבע הוא הלווה שאחראי להחזיר את ההלוואה (עמוד 17 לפרוטוקול) וכי הוא חייב ולא ערב (עמוד 21 עד שורה 13). התובע העיד כי ידע על הסבת השיק הבנקאי לידי ז' רק בעקבות בדיקה בבנק ולאחר מסירת השיק לידי הנתבע (עמוד 15, שורות 7-11). אולם אף אם התובע ידע שבכוונתו של הנתבע להסב את השיק הבנקאי לז', אין בכך כדי לסתור את גרסתו של התובע לפיה הנתבע הוא שקיבל לידיו את השיק הבנקאי בפועל והוא שהתחייב לפרוע את השיק נשוא התביעה באופן אישי. ולראיה - הן על גבי השיק הבנקאי והן על גבי השיק נשוא התביעה מופיעה חתימתו של הנתבע בלבד מבלי שצוין כי הנתבע נתן שיק לביטחון בלבד, והנתבע אף לא הציג כל אסמכתא לפיה חתם בתור ערב ולא בתור חייב לפירעון השיק נשוא התביעה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי השיק הינו שטר ביטחון, ובכלל זה לא הוכיח כי פירעון השיק היה מותנה בתנאי כלשהו וכי תנאי זה לא התקיים בפועל.

יתר על כן, בחינת טענותיו העובדתיות של הנתבע בתצהירו מעלה כי אף לגרסתו למעשה לא מדובר  בשיק ביטחון אשר התובע רשאי לפרוע בתנאים מסוימים, אלא בשיק טובה אשר לטענת הנתבע נמסר לתובע ללא תמורה ואשר התובע לא אמור היה לפרוע אותו אלא למסור אותו לז' במסגרת עסקה ביניהם. כך עולה גם מחקירתו הנגדית של הנתבע שהעיד: "... הם אמרו לי שהם הוציאו צ'ק עם השם שלי ושאני אחתום עליו ... סיפרו לי שלא יכלו להוציא את הצ'ק על שם פ' אז שמו את הצ'ק על השם שלי" (עמוד 7, שורות 12-15).

סעיף 27 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"(א) המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר.

(ב) המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו".