פסק דין
1.תביעת הפסדים בגין תאונת דרכים שארעה ביום 12.6.09.
2.לטענת התובע, הוא הגיע מרח' רות בחיפה, שם הוא מתגורר, לכיכר תנועה, סבב את הכיכר במטרה לפנות ימינה לרח' חנה בו מצוי הגן של בתו על מנת לאסוף אותה, בדיוק כפי שהוא עושה לעתים קרובות. הוא הבחין ברכב הנתבעת שהיה צמוד לאי התנועה הנמצא ביציאה מהכיכר לכיוון רח' חנה מצידו הפנימי הקרוב לכיכר, האט, ומיד כשראה את אורות הרוורס של רכב הנתבעת נדלקים הגיע לעצירה מוחלטת במקום. המרווח בין הרכבים היה מעל 2 מטרים. הנתבעת החלה מיד להתקדם לאחור והתובע הספיק לצפור, אך רכב הנתבעת פגע ברכבו, בכנף השמאלית הקדמית.
3.לטענת הנתבעת 1, העובדה שהיא אינה מאזור חיפה ומאשרת כי אינה מכירה את המקום, אינה רלוונטית. מיקום התאונה היה בנקודה מעט שונה מזו שהתובע הצביע עליה, מעט קודם עת סובבים את הכיכר. היא צריכה היתה להגיע לחנות "מגה בעיר" המצויה לאחר הפניה ימינה לרח' חנה, נעצרה כדי לפנות, ואז פגע ברכבה התובע מאחור, לפני שהחלה לפנות. הנתבעת שוללת את ההשערה שהעלה התובע ולפיה, מאחר והיא אינה מכירה את האזור, היא "פספסה" את הפניה ימינה ולאחר מכן פשוט ניסתה לחזור לאחור כדי לפנות לרח' חנה. לדבריה, אילו היתה "מפספסת", היתה יכולה פשוט להמשיך ולהקיף את הכיכר ולחזור אל הפניה שוב, מבלי ליסוע לאחור.
4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי. אף אחד מן הצדדים לא הציג את תמונות הנזק שנגרם ברכבו. משום כך לא ניתן להסתמך על טענות בהקשר זה, דבר שבעיקר התובע ניסה לעשות, כאשר הוא טוען כי אילו היתה התאונה מתרחשת כמתואר ע"י הנתבעת, היה נזקו צריך להיות שונה– יותר מלפנים ופחות מהצד.
5.עם זאת, אני מקבל את גרסת התובע, ומעדיף אותה על פני זו של הנתבעת.
ראשית, עדותו של התובע היתה באופן משמעותי מהימנה יותר, וזאת על סמך התרשמות בלתי אמצעית באולם.
שנית, גרסת התובע מתיישבת טוב יותר עם כלל נסיבות העניין, השכל הישר וחומר הראיות.
שלישית, אם נותר עוד ספק, הסירה אותו הנתבעת כאשר במהלך עדותה ציינה, ביוזמתה שלה ומבלי שכלל נשאלה על כך, כי "לא היו שום צפצופי התראה או משהו כזה כפי שנאמר, הצפצוף היה כשהיתה הפגיעה". טענה זו, אשר הועלתה בנימה אפולוגטית כפי שהיא נשמעת, תומכת בגרסתו של התובע דווקא, שכן היא מאשרת קיומה של צפירה מצד התובע כפי שאכן טען. רכב הפוגע ברכב שלפניו עושה כן כי הופתע, לא הבחין בו, או לא הספיק לבלום ובכל האפשרויות, ברובם המכריע של המקרים, לא יהא סיפק בידו לצפור על מנת להזהיר את הרכב שלפניו. אכן, בנסיבות העניין, ההודאה בכך שהיה צפצוף בעת הפגיעה יש בה כדי להוסיף ולחזק את התמונה המתקבלת ממילא לאחר שקילת מהימנות הצדדים.
6.באשר לנזק - לא ברור מדוע נטלה לעצמה הראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכבו של התובע, את החירות לקזז על דעת עצמה מסכום שכ"ט השמאי, בעוד שמדובר בסכום סביר בהחלט בנסיבות העניין. קיזוז ע"י מבטחת מן הסכום הנתבע ע"י מבוטח הינו צעד השמור למקרים בהם נתבעים סכומים בלתי סבירים באורח קיצוני ואין זה מן הראוי שיבוצע כעניין שבשגרה. בשים לב לכך שהראל היא ממילא גם המבטחת של רכב הנתבעת ותשלם את הסכומים אשר ייפסקו בתביעה זו, השאלה איזו מבטחת צריכה לשאת בעלות הפרש שכ"ט השמאי – אינה מתעוררת, ועניין זה מן הראוי שימצא ביטוי בפסיקת הוצאות. מכל מקום אני מאשר ראש נזק זה. אני מאשר גם את טענת התובע בדבר אובדן הנחת העדר תביעות, שהוכחה כראוי, ומתיר תיקון התביעה ככל שיש בכך צורך מאחר והפוליסה לא חודשה אלא בסמוך לפני הדיון.
7.הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,338 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.09 ועד היום.
כמו כן, ובשים לב לאמור בסעיף הקודם, תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,250 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
8.זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום, י' סיון תש"ע, 23 מאי 2010, בהעדר הצדדים.