אברהם כהן ואח' נ' אליהו ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 12.11.83, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 18.3.08. בכתב התביעה פורט שהתאונה אירעה בשעה שהתובעת חצתה את הכביש כהולכת רגל ונפגעה על ידי אופנוע הנהוג בידי הנתבע. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה על מי מוטלת האחריות לפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונת הדרכים בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לטענת נתבעת 2 (להלן- "המבטחת"), לא הייתה תעודת הביטוח תקפה במועד התאונה, שכן התשלום בגינה שולם רק לאחר התאונה. הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן- "קרנית"), שהוספה כנתבעת 3 לאחר תיקון כתב התביעה ביום 14.1.10, טענה מנגד שהפוליסה דווקא הייתה בתוקף במועד התאונה, ועל כן אין להטיל עליה חבות.

הנתבע, שהיה כאמור נהג האופנוע בעת התאונה, לא הגיש כתב הגנה מטעמו, לא לכתב התביעה אף לא להודעה לצד ג' ששלחה לו קרנית ביום 16.5.10.

הצדדים חלוקים ביניהם כאמור בשאלת החבות, אך גם בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת והפיצוי הראוי בגינם.

נסיבות התאונה

אין למעשה מחלוקת באשר לנסיבות התאונה. בתצהיר עדות ראשית תיארה התובעת את נסיבות התאונה כדלקמן: "ביום 18.3.2008 בשעה 13:50 לערך או בסמוך לכך ברח' קרן היסוד 36 בירושלים... ביקשתי לעבור את הכביש במעבר חצייה... אני זוכרת שהאור ברמזור הולכי הרגל היה ירוק והכביש היה פנוי לחלוטין. אני זוכרת ששמעתי צעקות ואז לפתע, ראיתי לראשונה וממרחק של כחצי מטר ממני, משמאל לכיוון הליכתי אופנוע הנוסע במהירות. האופנוע התנגש והפיל אותי לכביש. אני זוכרת שרוכב האופנוע נפל גם הוא על הכביש, אך מיד קם. אני ניסיתי לקום מהכביש אך לא הייתי מסוגלת... עוברי אורח ניגשו אליהם ובתוכם המנהל במקום בו עבדתי – חברת "גרף אור". אני זוכרת שלמקום הגיע בתוך זמן קצר אמבולנס אשר פינה אותי לבית החולים הדסה הר הצופים. התקשרתי לבעלי לעתיד מתוך האמבולנס והודעתי לו שנדרסתי ושפינו אותי לבית החולים. הוא הגיע מיד לבית החולים." (סעיפים 2,5-9).

הנתבע לא הכחיש שהוא פגע בתובעת בעת שנהג על אופנועו. על פי תיאורו נפגעה התובעת מכידון האופנוע, ובעקבות זאת נפלה התובעת על הכביש.

החבות

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה כאמור בשאלת זהות האחראית לפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה, האם המבטחת או שמא קרנית.

תמצית טענת המבטחת הייתה שפוליסת הביטוח שולמה לאחר התאונה וממילא לא היה לה כל תוקף במועד התאונה. המבטחת טענה שלפי הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט התרחשה התאונה לכל המאוחר בשעה 13:45, בעוד שהנתבע שילם את תעודת הביטוח בשעה 13:53.

תמצית טענתה של קרנית הייתה כאמור שתעודת הביטוח שולמה לפני התאונה, ועל כן הייתה בתוקף.

עדות התובעת

בתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת כאמור שהתאונה אירעה "ביום 18.3.2008 בשעה 13:50 לערך או בסמוך לכך..." .

בחקירתה הנגדית השיבה התובעת שבאותה עת היא עבדה כפקידת שירות ב"גרף אור" ושעות עבודתה היו מ- 8:00 עד 14:00, ואולם לעיתים הייתה מגיעה לעבודתה לפני השעה האמורה ובהקבלה מסיימת את עבודתה בשעה מוקדמת יותר (עמ' 8 שורות 1-3). התובעת השיבה שבתקופת התאונה היא לא נהגה לענוד שעון (עמ' 8 שורה 5). התובעת השיבה שהיא יצאה מעבודתה בסביבות השעה 13:50 וכי הדרך ממקום עבודתה למעבר החצייה שבו נפגעה אורכת כדקה "אבל ייתכן שאחרי שיצאתי קצת התעכבתי עם עובדת שדיברה איתי. אבל המרחק ממקום העבודה למעבר החצייה הוא דקה." (עמ' 8 שורות 13-14). עוד ביארה שזאת הייתה הסיבה לכך שבתצהירה כתבה שהתאונה הייתה בערך ב- 13:50 (עמ' 8 שורה 18).

התובעת נשאלה מדוע ציינה בטופס הודעה על פגיעה בעבודה ששעת היציאה מעבודתה הייתה 13:42 בדיוק, ועל כך השיבה שהיא החתימה כרטיס במועד יציאתה מהעבודה בשעה האמורה (עמ' 8 שורה 20).

התובעת פירטה שבמועד יציאתה מהעבודה היא הייתה בדרכה לפגוש את בעלה לעתיד, וכי הם קבעו להיפגש בשעה 14:30. מרחק הנסיעה באוטובוס ממקום עבודתה למקום המפגש המיועד הוא כרבע שעה עד עשרים דקות (עמ' 8 שורות 31-34; עמ' 9 שורה 1).

התובעת נשאלה אם היא ראתה מה עשה הנתבע לאחר התאונה והשיבה "אני הייתי בתוך עצמי ובתוך הכאבים. לא הסתכלתי מה הוא עשה." (עמ' 9 שורה 11). כשנשאלה אם ראתה את הנתבע מדבר בטלפון לאחר התאונה השיבה "אחר כך הוא קם, לא ראיתי מה הוא עשה ואני זוכרת שאחרי כמה דקות אחת הנשים שהיתה שם ועזרה והרגיעה אותי אמרה לי תסתכלי הנה הנהג שדרס אותך, אני זוכרת שהסתובבתי לשניה וראיתי אותו מדבר בטלפון, אבל אחר כך לא ראיתי כי הייתי ממש כאובה.". התובעת הוסיפה שהיא לא שמעה על מה דיבר הנתבע (עמ' 9 שורות 13-17).

התובעת השיבה שהיא התקשרה לבעלה לראשונה לאחר התאונה מתוך האמבולנס שפינה אותה מזירת התאונה (עמ' 9 שורה 21). עוד השיבה שבעלה עבד באותה עת בכותל המערבי, וכאשר התקשרה אליו אמר לה שהוא בדיוק תכנן לצאת מעבודתו (עמ' 9 שורה 27).