אברהים אסלאק נ' מחמוד מוסטפא אלשאמי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20.8.2002 ועל פיו חויב הנתבע, המבקש, לפנות בית מגורים צמוד קרקע הממוקם על חלקה 42 בגוש 30609 (להלן: "הבית"). עוד חויב הנתבע לשלם סכום של 28,800 ₪ בגין חוב דמי שכירות וכן לשלם סכום של 500 דולר לחודש החל מיום 1.6.02 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן עד למועד הפינוי.

הבקשה שבפני הוגשה בחלוף יותר מתשע שנים – ביום 26.11.09 – לאחר שהתובע, המשיב, נקט בהליכים לפינוי הנתבע מהבית. הליכי הפינוי עוכבו בכפוף להפקדה כספית ולבקשת הצדדים התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקרו גם המצהירים – הנתבע ואחיו. התובע נמנע מהגשת תצהיר בתגובה לתצהירי הנתבע.

כאמור מדובר בתביעה שהוגשה לפני תשע שנים. בכתב התביעה טען התובע כי הוא אחד המשכירים של הבית וכי הנתבע הוא היה שוכר. לטענת התובע נחתם ביום 1.1.99 הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבע לתקופה של חמש שנים כנגד תשלום דמי שכירות בסכום של 6,000 דולר לשנה. בשנים 1999 ו- 2000 שילם הנתבע את דמי השכירות המלאים אך לאחר מכן שילם רק חלק מהם.

ביום 20.8.02 נתבקש בית המשפט לתת פסק דין בהיעדר הגנה. בתיק התביעה המקורי מצוי אישור מסירה מיום 5.6.02 שנמסר ככל הנראה על ידי רשות הדואר. מתוך אישור המסירה עולה כי כתב התביעה נמסר לקרוב משפחה של המבקש אשר חתימתו אינה ניתנת לזיהוי.

הנתבע טוען בבקשה כי כתב התביעה לא נמסר לו מעולם או למי מטעמו. הוא מציין כי לא ידע על קיומו של ההליך והליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין ננקטו רק בשלהי שנת 2009 בחלוף שבע שנים. הפעם הראשונה שבה ידע על קיום פסק דין הייתה כאשר ימים מספר לפני הגשת הבקשה הגיע אליו מעקל וביקש ממנו להתפנות מהנכס.

בנוסף לטענה כי כתב התביעה לא נמסר כדין טוען הנתבע כי התובע אינו הבעלים של הנכס וכי בעבר הוצע לו להתפנות תמורת סכום של 165,000 דולר. זאת ועוד – לטענת הנתבע הוא דייר מוגן בנכס משלהי שנת 1990 והוא טוען ששילם דמי מפתח כמפורט במסמך מש/2. טענה נוספת היא כי בעלי הנכס, שאינם התובע, מכרו את חלקם בנכס לנתבע בשנת 1996 תמורת 50,000 דולר והנתבע מצרף אישור לכך – מש/3. יש לציין כי שני ההסכמים עליהם נסמך הנתבע כתובים בכתב יד. הנתבע צרף לבקשתו תצהיר.

בתגובתו טוען התובע כטענה מקדמית כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. הוא מוסיף כי אין לקבל את טענת הנתבע שלא קיבל את כתב התביעה וכן כי סיכויי ההגנה קלושים. לטענתו של התובע 'לאחר קבלת פסק הדין וכדי למנוע את מימושו הסדיר הנתבע את החוב מול התובע ושילם לו את דמי השכירות עבור תקופת התביעה ובעקבות זאת חודש עם הנתבע חוזה השכירות'. הוא מפרט כי כעבור מספר שנים חזר הנתבע לסורו ונמנע מלשלם דמי שכירות בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2005 ועד לחודש פברואר 2007. באותו זמן שקל התובע לנקוט שוב בהליכים לפינוי המושכר אך הנתבע שב למשרד וחתם על כתב התחייבות להסדיר את תשלום דמי השכירות שבפיגור עד ליום 20.2.07. בהמשך לכך התייצב הנתבע במשרד בא כוח התובע ושילם סכום של 10,000 דולר מתוך סכום של 12,200 דולר – שהיו החוב בפיגור עד לחודש פברואר 2007. החל מחודש 5/08 הפסיק הנתבע בתשלום דמי השכירות ונפתחו הליכי הוצאה לפועל כאשר עותק הבקשה לביצוע נמסר לנתבע ביום 5.5.09. בהמשך לכך התייצב הנתבע, כך הטענה, במשרדי בא כוח התובע, כדי להסדיר את חוב דמי השכירות אך התשלום לא הוסדר.

בתשובה לתגובה שהגיש הנתבע הוא מתייחס לאישור המסירה של כתב התביעה ומציין כי ככל הנראה נחזית עליו חתימת אחיו מאלכ אך החתימה אינה של האח. בעניין זה מצורף תצהיר של האח מאלכ כי מעולם לא הומצא לו פסק הדין. הנתבע אינו מתייחס לטענה בדבר איחור במועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

הטענה הראשונה שמעלה התובע נוגעת, כאמור, למועד שבו הוגשה הבקשה. טענה זו נטענת בשני מישורים: לטענת התובע יודע הנתבע על קיום פסק הדין מזה שנים ואף שילם בעקבות קבלתו את דמי השכירות; עוד נטען כי גם מהמועד שבו הומצאה לנתבע אזהרה על ידי לשכת ההוצאה לפועל – חלף פרק זמן העולה על 30 יום עד להגשת הבקשה ולכן זו הוגשה לאחר חלוף המועד.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי על הבקשה לביטול להיות מוגשת בתוך 30 יום.

בחינת המסמכים שצורפו לתגובת התובע לבקשה מעלה כי בכל הנוגע להמצאת האזהרה על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל הרי שזו הומצאה לנתבע ביום 5.5.09. לכל המאוחר ניתן לראות במועד זה או בסמוך לו כמועד שבו היה מודע הנתבע לכך שקיים פסק דין המורה על פינויו מהנכס.

אין בתשובת הנתבע או בתצהירו כל הסבר לשיהוי שנפל בהגשת הבקשה וכפועל יוצא מכך בהעדר בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אין מנוס מדחיית הבקשה.

לסיכום, נוכח האיחור בהגשת הבקשה ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד – הבקשה נדחית. הנתבע ישא בהוצאות התובע, בהתחשב גם בהחלטה שניתנה בעת הדיון בסעד הזמני, בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. הפקדון שהופקד יוותר במשך 60 יום בקופת בית המשפט בכדי לאפשר לתובע שהות לנקוט בכל הליך כפי שימצא לנכון.

ניתנה היום, ט' סיון תש"ע, 22 מאי 2010, בהעדר הצדדים.