פסק דין
התובע טוען כי במהלך השנים 2003 - 2004 עבר מסכת התנכלויות על ידי משטרת ישראל וזאת בשל סירובו, לדבריו, לשמש כמקור מודיעיני של המשטרה. התובע טוען כי במסגרת התנכלויות אלו עוכב שוב ושוב, נערכו בביתו חיפושים שלא כדין, ושיאה של ההתנכלות היה במעצר שווא, והגשת כתב אישום כנגדו, על לא עוול בכפו. מכוח טענות אלו דורש התובע פיצויי בסך 500,000 ₪ וזאת על בסיס עוולות נזיקיות שונות, לרבות פגיעה בשמו הטוב, כליאת שווא, הסגת גבול במטלטלין, נגישה ועוד.
רקע עובדתי:
התובע הוא יליד 1968 ותושב רח' בר יוחאי שבשכונת קטמון בירושלים.
עוד בטרם החלו האירועים המתוארים בתובענה זו, ביולי 1998, חלה התובע במחלת הבכצ'ט (BEHCET ) הגורמת בין היתר לקרישי דם חוזרים ברגליו של התובע ומגבילה את הליכתו. התובע הוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי בשיעור 100%, דרגת אי כושר 75% ודרגת שירותים מיוחדים של 50%.
כפי שהתברר מהעדויות שנשמעו בפניי, התובע נולד וגדל במשפחה שחלק מחבריה הינם עבריינים שחוזרים ונכנסים לבתי הכלא, בגין עבירות סמים ורכוש.
התובע עצמו נישא לאישה ללא כל עבר פלילי המנהלת אורח חיים נורמטיבי, ונולדו להם שלושה ילדים.
על פי רישומי המשטרה התובע היה מוכר למשטרה מתחום עבירות הרכוש והסמים ומבחינת בילוש מחוז ירושלים – מרחב מוריה, הוא היה יעד מודיעיני הנתון תחת מעקב, מחשש לביצוע עבירות על ידו. התובע עצמו טען בתביעתו ובתצהירו כי אין לו כל עבר פלילי. בהסכמת הצדדים הרישום הפלילי של התובע הוגש לבית המשפט, ועל בסיסו הבהיר התובע כי בין הגילאים 18-25 לחייו הורשע בשתי עבירות רכוש ובעבירת איומים אך מעולם לא הורשע בעבירות סמים. מוסכם על הכל כי משנת 1995 ועד היום אין לתובע כל רישום פלילי.
מרישומי המשטרה עולה כי במהלך השנים 2003-2004, אכן עוכב התובע מספר פעמים, ונערך על גופו חיפוש. במהלך אותה תקופה נערך גם בביתו חיפוש, שבמהלכו השוטרים תפסו ציוד חשמלי בחשד שהוא גנוב. הציוד הוחזר לידי התובע בסופו של יום. יצויין כי בכל המקרים בהם חיפשה המשטרה סמים אלו לא נמצאו, לא על גופו של התובע, לא ברכבו ולא בביתו.
בעקבות החיפוש בביתו, ותפיסת הציוד החשמלי, הגיש התובע ביום 17.8.03 תלונה למח"ש, אך משזומן למתן עדות, ולא הגיע למשרדי מח"ש התלונה נגנזה.
יש לציין כי בשל חלוף הזמן, והעדרם של רישומי מחשב מסודרים מאותה עת, היה קשה לצדדים לדייק במועדי העיכוב והחיפוש אך מוסכם על הכל כי ארעו. אף מהמסמכים שהוצגו בפניי לא ניתן היה לדעת מהו התאריך המדויק של כל אירוע ואירוע, וזאת בשל רישומים לקויים או העתקים לא ברורים.
ביום 2.1.04 עבדו האחים אברהים, נידאל ונביה אבו סרור (להלן: "האחים"), בניקיון ברח' בר יוחאי, בו התגורר כאמור התובע. יצויין כי האחים הינם חרשים אילמים. על פי המתואר בכתב האישום, התובע ועימו שני נאשמים נוספים, היכו את האחים, ואת אביהם שהוזעק למקום. בתחילה המכות היו באמצעות הידיים אך לאחר מכן תוך שימוש בחגורות, אבנים, סכינים, שרשראות ברזל ופטיש עץ בעל ראש ברזל. לאחר שהאב איבד את הכרתו, ברחו הנאשמים והתובע בתוכם מהמקום.
השוטר רועי סוויסה הוזעק למקום, ולאחר חקירה ראשונה של האחים זיהה את התובע כחשוד במעשה. על פי כתב האישום, כאשר השוטרים הגיעו לביתו של התובע הוא ניסה לברוח מהמקום.
התובע נעצר ומעצרו הוארך מספר פעמים, כך שבסופו של דבר שוחרר למעצר בית רק בחלוף שלושה וחצי חודשים. לטענת התובע, במהלך מעצרו היה כשבועיים ללא נעלים, נדרש לשבת מקופל שעות ארוכות, וכל זאת בקור עז. לדבריו בשל מעצרו הממושך, ותנאי מעצרו הקשים הוחמרה מחלתו.
כנגד התובע ושני נאשמים נוספים הוגשו לבית המשפט המחוזי, כתבי אישום, בתיק ת.פ. 306/04. התובע הואשם בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז-1977..
כב' השופטת שידלובסקי אור דנה בין היתר, באריכות, בשאלת הזיהוי של התובע על ידי קורבן העבירה, ובטענת האליבי שהועלתה על ידו וקבעה כי יש לזכות את התובע מחמת הספק, משתי העבירות שיוחסו לו. הנאשמים האחרים הורשעו בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה.
טענות הצדדים בקליפת אגוז:
לטענת התובע במועד שאינו זכור לו פנו אליו אריק בוחבוט מפקד היס"מ בירושלים ורועי סוויסה שהינו שוטר במרחב מוריה, וביקשו שיסייע למשטרה במתן מידע כנגד שכניו וחבריו. לדברי התובע, סירב לבקשה זו ומאותו מועד החלו שוטרים שונים לעכב אותו, לערוך חיפוש בביתו ושיאה של ההתנכלות היה במעצרו והגשת כתב אישום נגדו ללא עילה.
התובע דורש פיצויי בגין ההתנכלות הנמשכת של המשטרה. לדבריו שמו הטוב נפגע, והמשטרה ביצעה עוולות רבות כנגדו, כגון נגישה, תקיפה, כליאת שווא, הסגת גבולה, שליחת יד, וגזל. בנוסף טוען התובע כי תנאי המעצר החריפו את מחלתו, ועל הנתבעת לפצותו בשל כך.
המשטרה מצידה מכחישה כי הוצע לתובע להיות מקור מודיעיני וכי שוטריה לא התנכלו לו בכל דרך שהיא. לטענת המשטרה בהיות התובע בעל עבר פלילי, מתחום עבירות הסמים והרכוש, הרי שהוא היה תחת מעקב וכל פעולה שנקטה המשטרה כנגדו היתה כדין.