אברבוך נ' שטרן

פסק דין

1.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין אובדן הנחת העדר תביעות שנגרם לתובע, לטענתו, עקב הליך משפטי בו נקטה הנתבעת כנגדו.

2.התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

3.עיקר העובדות הצריכות לענייננו אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן:

3.1שני הצדדים הם רופאי שיניים.

3.2ביום 11/11/10 הגישה הגב' טליס פאינה (להלן: "הנפגעת") תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד הנתבעת (ת.א. 21829-11-10 - להלן "התביעה המקורית").

3.3ביום 29/3/11 שלחה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד התובע (להלן: "הודעת צד ג'").

3.4התובע הפעיל את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלו ויוצג בתביעה המקורית מכוחה.

3.5לאחר משא ומתן, חתמו כל הצדדים לתביעה המקורית על הסכם פשרה, לפיו: הנתבעת תשלם לנפגעת סכום כולל של 75,000 ₪, לסילוק כל טענותיה ותביעותיה בכל הנוגע לאירוע נשוא התביעה המקורית; הודעת צד ג' כנגד התובע תדחה ללא צו להוצאות; וכל צד יישא בהוצאותיו (להלן: "הסכם הפשרה").

3.6ביום 17/6/12 נתנה כבוד השופטת מ. קלמפנר-נבון תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ובהתאמה, דחתה את הודעת צד ג' ללא צו להוצאות וביטלה את ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 15/7/12 (להלן: "פסק הדין").

4.עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם, כשיטת הנתבעת, התובע מנוע מהגשת התביעה נוכח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי הדין עם הנתבעת.

5.בתי המשפט עמדו לא אחת על חשיבות סופיות הסכמי פשרה, הן מבחינת ציפיות הצדדים והאינטרס הכלכלי והן מבחינת מדיניות משפטית. כאמור למשל ב-רע"א 7817/99, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופ"ח מכבי, פ"ד נז(3) 49, 60:

"... למוסד הפשרה נודעת חשיבות רבה הן לצדדים לסכסוך, הן למערכת המשפטית והן לציבור בכללותו. תכונה מרכזית בהסכמי פשרה, החשובה לענייננו, הינה סופיות הדיון באופן המבטא את מימוש ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים. נטילת אלמנט הסופיות מהסכם פשרה באופן המותיר פתח להתדיינויות משפטיות עתידיות, פוגעת בוודאות המשפטית, נוטלת את התמריץ העיקרי לעריכתם של הסכמים אלה, ובאופן כללי - מעקרת את המניע מאחורי סיומם של סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט ...".

וראה גם ב-רע"א 4976/00, בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1),577, 585:

"פשרה מבוססת על ויתור הדדי של הצדדים על מקצת מטענותיהם זה כלפי האחר. ויתור זה עשוי לפתוח פתח לטענות כנגד הפשרה, שעצם הדיון בהן מנוגד לתכליתה להביא לסיום מוחלט של הסכסוך, ואף פוגע בציפיות הצדדים בעניין זה."

(וראה גם: ע"א 2395/95, בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577).

מטעם זה נפסק לא אחת כי רק נימוקים כבדי משקל עשויים להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין והכל במטרה לעודד פשרות (ראה: רע"א 816/11, שרותי בריאות כללית נ' ברנשטיין (2011), על האסמכתאות הנזכרות שם).

צד הטוען כי בית המשפט טעה שעה שנתן את פסק הדין ו/או נפל פגם בהליך השיפוטי המאשר את ההסכם בין הצדדים, כי אז עליו לפנות לערכאת ערעור; בעוד על צד הטוען לפגם בהסכמה, לעתור לביטול פסק הדין (ראה: ע"א 2536/90, סיטבון נ' סיטבון, פ"ד מה(2) 573; רע"א 4976/00, בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1); רע"א 816/11, שרותי בריאות כללית נ' ברנשטיין (2011); ע"א 7665/11, גבריאל דדון ואח' נ' יוסף חדד ואח' (2013)).