אבראהים נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו, שניתן ביום 14.7.10 ע"י כב' השופט יעקב בכר בתיק פל' 3817-07-10.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו וזאת במסגרת הסדר טעון לפיו נתבקש ביהמ"ש להטיל על המערער חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה שהוטלו על המערער בתיק 331-10-08 במצטבר, כך שיהיה על המערער לרצות עונש מאסר של 8 חודשים, פסילה בפועל של שנה, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, מאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים והתחייבות להימנע מביצוע עבירה ע"ס 5,000 ₪.

בית משפט השלום שמע את טענות הצדדים ואימץ את הסדר הטעון.

המערער מפנה את הערעור כנגד חומרת הדין וביקש להפנות אותו לשרות המבחן לשם קבלת תסקיר.

ב"כ המערער טען כי המדובר באדם צעיר (בן 28) נשוי מזה זמן קצר, נורמטיבי, למד את הלקח, הפנים את חומרת מעשיו ולכן מן הראוי לבוא לקראתו ולהקל בדינו.

ב"כ המשיבה סבור כי דין הערעור להדחות. מדובר בעונש שנפסק לפי הסדר טעון ויש לכבדו, וכך נהג בית משפט השלום ועל כן לא ניתן לומר כי נפלה טעות בגזירת הדין שמחייבת התערבות ערכאת הערעור.

עוד הפנה ב"כ המשיבה להלכה העוסקת בהתערבות בענישה ובעיקר בענישה שניתנה במסגרת הסדר טעון.

בתיק זה קיימתי שלוש ישיבות. בישיבה הראשונה שהתקיימה ביום 30.11.2010 אליו לא התייצבה ב"כ המשיבה עקב שביתת הפרקליטים ולכן ובהתאם לבקשת המערער הוא הופנה לשרות המבחן ולממונה על עבודות השירות. בישיבה מיום 10.1.2011 דחיתי את הדיון לשם קבלת תגובתו של עו"ד אבו חרפה שייצג את המערער בערכאה הראשונה ונגדו הועלו טענות ביחס להודאת המערער בפני בית משפט השלום. בישיבה מיום 30.1.2011 התייצב עו"ד אבו חרפה בפניי וטען כי המערער נידון לעונש פסילה בתיק קודם בו הוא ייצגו לכן פנה אליו וזה נטל על עצמו את הייצוג גם בתיק נשוא הערעור. עו"ד אבו חרפה טען כי הוא הסביר למערער את תוכן ההסדר שהגיע אליו עם המשיבה.

לטענת עו"ד אבו חרפה הוא התייצב בלשכת התביעות והגיע להסדר עליו הודיעו שני הצדדים לבית משפט השלום לתעבורה. המערער הבין את תוכן ההסדר בקש להודות ואף ביקש סליחה מבית המשפט. לאחר מכן ובשלב מאוחר מסר את המסמכים למערער משנודע לו כי יש בכוונת האחרון להגיש ערעור.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בחנתי את טענות המערער, את דברי עו"ד אבו חרפה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

לטעמי, אין כל ממש בטענות המערער ככל שהן נוגעות לענין הודאתו בבית משפט השלום לתעבורה. לא זו בלבד, שמדברי עו"ד אבו חרפה עולה כי ההליך התנהל בצורה תקינה ובהתאם להסכמתו של המערער, גם מפרוטוקול בית המשפט ניתן להגיע לאותה המסקנה.

המדובר בהסדר טעון שבעקבותיו הודה המערער ודינו נגזר בהתאם למוסכם בין הצדדים.

על כן אינני סבור כי יש בסיס לטענות המערער ככל שהן נוגעות להודאתו בעבירות בהן הורשע.

סוף דבר, אני דוחה את הערעור ככל שהוא נוגע לענין הכרעת הדין.

זאת ועוד, אני סבור כי דין הערעור לענין העונש להדחות. העונש הוטל בהתאם להסדר הטעון ועל פי המוסכם בין הצדדים.

כאמור, בית משפט אינו נוהג להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט המקרים החריגים והיוצאי דופן שבהם הטילה הערכאה הדיונית עונש חמור החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - ראו לעניין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10).

לטעמי מקרהו של המערער אינו נמנה על המקרים החריגים ויוצאי הדופן. מה גם, אין להתעלם מההלכה הקובעת כי ככלל על בימ"ש לכבד הסדר טיעון – בעניין זה ראו ע"פ 1958/98 פלוני נגד מ"י, פ"ד נז(1) 577, כך משבימ"ש לתעבורה פעל עפ"י רוח הלכה זו, הרי שאין להתערב בגזר הדין.

המערער נדון ביום 25.2.10 בפני כב' השופט קאופמן בבית משפט השלום בעכו בתיק תעבורה תת"ע 33110-08 לעונש של חודש מאסר בפועל שרוצה בעבודות שרות ועונש פסילה מיום 21.6.09 עד יום מתן גזר הדין וכן פסילה על תנאי ומאסר מותנה וזאת בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וכאשר גם הרכב היה נעדר רישיון תקף ועקב זאת הוא נהג ללא פוליסת בטוח בת תוקף.

כאמור, לא חלף זמן רב מיום מתן גזר הדין ושוב ביום 21.7.10 ביצע המערער את העבירה בגינה נשלח ל- 8 חודשי מאסר.