פסק דין
רקע ותמצית טענות הצדדים
לפניי תביעה במסגרתה עותר התובע, יליד 26.6.80 שרברב במקצוע, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק גוף אשר נגרם לו, לטענתו, בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 28.2.06. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
לטענת התובע, התאונה ארעה שעה שנהג ברכב בעל מ.ר 85-595-27 (להלן: "הרכב"). הנתבעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, כשמה כן היא, חברה רשומה העוסקת בעסקי הביטוח. במועדים הרלוונטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת את הרכב בפוליסה שפרטיה בכתב התביעה, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970.
מכתב התביעה עולה, כי ביום 28.2.06 נהג התובע ברכב נשוא התובענה וכאשר היה בדרך מצומת אפק לצומת סומך, בכביש 79, היה מעורב בתאונת דרכים חזיתית. לטענתו, בעקבות התאונה הוא איבד הכרתו ונפגע באופן קשה. התובע טוען, כי בין היתר נגרמו לו שבר בצלעות, שבר עקירה בחוליות L4-L5, שבר מרוסק באצטובולום ופגיעות בפנים ובשיניים.
התובע הובהל לבית חולים רמב"ם שם טופל, נותח ואושפז עד ליום 6.3.06. לאחר מכן, הועבר התובע לבית חולים שיבא, שם נותח ואושפז עד ליום 20.3.06. לאחר שחרורו, המשיך התובע בקבלת טיפולים אינטנסיביים והיה תחת מעקב רפואי. לטענתו, מאז ועד למועד הגשת התביעה, ביום 6.11.06, הוא נמצא בתקופת אי כושר.
לטענת התובע, טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו ובעקבות התאונה הוא סובל ועתיד לסבול מייסורים וכאבים קשים. כן טוען, כי בעקבות התאונה הוא יזדקק לעזרת צד שלישי כל ימי חייו. התובע עותר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הפסד הכנסה לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל.
התובע ציין, כי התאונה ארעה במסגרת עבודתו וכי היא הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה הכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה. כן מכחישה הנתבעת את נזקיו הנטענים של התובע, קיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה ואת הצורך בטיפולים המפורטים בכתב התביעה. לטענתה, מקורם של הנזקים הנטענים במצב קודם או מאוחר לתאונה הנטענת. עוד טוענת הנתבעת, כי נזקיו הנטענים של התובע מוגזמים ומופרזים ואין להם אחיזה במציאות. לבסוף טוענת הנתבעת, כי מכל סכום אשר ייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק, יש לנכות כל סכום או טובת הנאה להם זכאי התובע.
הראיות
מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר סאלח ספורי (להלן: "סאלח")- חברו של התובע אשר עבד עמו טרם התאונה, של מר חוסין יאסין (להלן: "חוסין")- אביו של התובע ושל מר גבריאל בן ישי (להלן: "גבי")- בעלים של חברה בה עבד התובע בעת התאונה. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
בהתאם להחלטה מיום 28.11.07 מונה ד"ר קליגמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בסופו של יום, התובע לא הפעיל את המינוי מאחר ובחר שתיקבע לו נכות במל"ל. בהמשך נקבעה נכותו של התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי.
המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע תקופת אי כושר מלא בת שלושה חודשים. וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכויות בשיעורים ובמועדים כדלקמן:
מיום 29.5.06 ועד ליום 30.6.06 נכות זמנית בשיעור 100%.
מיום 1.7.06 ועד ליום 31.3.07 נכות זמנית בשיעור 60%.
מיום 1.4.07 ועד ליום 31.8.07 נכות זמנית בשיעור 35%.
מיום 1.9.07 ועד ליום 31.7.08 נכות זמנית בשיעור 25%.
מיום 1.8.08 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בשל הגבלה בפרק ירך שמאל ו- 20% בגין אי יציבות ברך שמאל. סה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור 36%. בנוסף, הופעלה במל"ל תקנה 15, כך שעל פי המל"ל נכותו הינה בשיעור 54%.
דיון ומסקנות
במסגרת דיון שנערך ביום 5.9.07 הודיעה בא כוח הנתבעת, כי הנתבעת חוזרת בה מכפירתה בחבות. הנה כי כן, המחלוקת היחידה אשר נתגלעה בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק אשר נגרם לתובע בשל מעורבותו בתאונה בה עסקינן.