אבראהים ואח' נ' אבראהים ואח'

פסק דין

המבקשים הגישו המרצת פתיחה ובה ביקשו מבית המשפט להצהיר, כי כספים בסכום של 223,600 ₪ שנתפס ע"י נציגי המשיבים 2-5 ביום 5.1.11 הם כספים השייכים למבקשים 1-2 ולא למשיב 1, ומתוקף כך, יש להחזיר כספים אלה לידיהם.

נתוני רקע:

המבקשים 1-3 הם אחים תושבי כפר מג'אר וילדיו של המשיב מס' 1 (להלן – "המשיב").

ביום 5.1.11 בסמוך לשעה 06.00 הופיעו נציגים וחוקרים מטעם המשיבים 2-5 (להלן – "המשיבים" ובהתאמה "בעלי התפקיד") בביתו של המשיב בכפר מג'אר וערכו חיפוש בבית מתוקף צו חיפוש שניתן ביום 2.1.11 כאשר מהות החשד אשר צוין בצו החיפוש מתייחס לעבירות המיוחסות למשיב לפי חוק המע"מ ופקודת מס הכנסה.

במסגרת אותו חיפוש נתפסו כספים כדלקמן:

כסף מזומן בשטרות של שקלים בסך של 97,600 ₪, וכן שטרות דולריים בסך של 5,550$ כשהם מונחים בתוך שקית צהובה במיטתה של המבקשת 2, וסכום נוסף בשטרות של שקלים בסך של 126,000 ₪ ועוד שטרות דולריים בסך של 6,000$ אשר נמצאו בתיק שחור מסוג ג'יימס בונד (להלן - "התיק") בתוך ארון בחדרה של המבקשת 2.

הכספים הנ"ל הוחרמו ע"י המשיבים מחמת היותו של המשיב סרבן מס ובעל חוב בהרשאה של למעלה משני מיליון ₪ לרשות המיסים.

התובענה דנן הוגשה לנוכח טענותיהם של המבקשים כי כספים אלה אינם שייכים לאביהם, המשיב, אלא להם.

בטרם אגש למלאכת ההכרעה בשאלה המרכזית שבתיק, והיא האם הכספים שבנדון הם כספים של המבקשים או שמא של המשיב, אבקש תחילה להסיר מהדרך כל אי בהירות בנושאים שקשורים בשאלה זו, ועל כך אעמוד בפרקים הבאים.

האם המשיב הוא בעל חוב בהרשאה?

מטיעוני המבקשים ניתן להבין כי הם חולקים על הגדרת המשיב כבעל חוב בהרשאה (חלוט) לרשות המסים על אגפיה השונים וחולקים על אותנטיות המסמכים הקשורים בכך.

עמדה זו אין בידי לקבל, ולו משום שהמשיב עצמו לא נטל כל חלק בהליכים, לא העיד בתיק, ולא בחר להתמודד עם הטענה.

ואולם גם לגופו של עניין אין בידי לקבל את השגת המבקשים בנדון, שכן המסמכים אשר הוגשו לתיק מבססים היטב את מעמדו של המשיב כבעל חוב בהרשאה לשלטונות המס שטרם פרע את חובו, וכל השגה שיש למבקשים בקשר למסמכים אלה, בין לגבי האותנטיות שלהם ובין לגבי תוכנם, נותרה בגדר טענה בעלמא.

האם הבית בו נערך החיפוש הוא ביתו של המשיב?

בסיכומי המבקשים בית המשפט הופנה לעדותם של המבקש 1, מר רון אברהים (להלן – "רון"), והמבקשת 2, הגב' אסמהאן אברהים (להלן – "אסמהאן") אשר טענו במסגרת החקירה הנגדית כי אביהם, המשיב, חסר בית ורק ישן בבית (בקומה בה נתפסו הכספים) למען האמא שלהם וכדי שלא ליצור רושם שלילי כלפי הסובבים אותם.

טענה זו דינה להידחות.

במסגרת המרצת הפתיחה נטען יותר מפעם אחת כי הבית בו נתפסו הכספים הוא ביתו של המשיב. כמו כן, בתצהירו של רון ובתצהירה של אסמהאן אשר הוגשו בתמיכה לאמור בהמרצת הפתיחה, נאמר באופן מפורש כי מדובר בבית ההורים.

די בכך כדי להביא לדחיית טענה חדשה זו של המבקשים.

כפועל יוצא מכך, הנטל לסתור את החזקה שבסעיף 5(2ב) לפקודת המסים (גביה) אשר קובע כי "מיטלטלין שעוקלו כשהם על גופו של הסרבן, בכליו או בחצרים בהחזקתו, רואים אותם כנכסי הסרבן..", הוא נטל שמוטל על המבקשים.