אבראהים אחמד ואח' נ' דה חקלאית שיתופית למפעלים ואח'

החלטה

ופסק-דין חלקי

מבוא.

על אף העובדה שהשאלות העובדתיות והמשפטיות הטעונות הכרעה הינן פשוטות ומצומצמות, אלא שתיק זה הפך לעבות וסבוך מפאת ריבוי הצדדים.

לנוכח המורכבות הנטועה, כאמור, במספרם הרב של הצדדים, החלטתי תחילה לפצל את הדיון לשם הכרעה באחת השאלות העיקריות השנויה במחלוקת בין הצדדים. שאלה זו נוגעת לנסיבות חבלתו של התובע ולסיווג התאונה כתאונת דרכים.

ואכן, ביום 9.5.10 התכנסו כל הצדדים, נשמעו הראיות וגם סיכומים בע"פ, ועלי כעת להביא את מסקנותיי.

רקע כללי.

התובע הינו קטין יליד 10.8.02, הגיש תביעה, שתוקנה מספר פעמים, בגדרה עתר לחיובם של הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו באירוע שהתרחש ביום 13.8.05 ( להלן: התאונה).

התובע טען בכתב התביעה, כי ביום התאונה נסע יחד עם אביו והנתבע מס' 6 ( להלן: הנתבע) שהינו דודו אחי אמו של התובע, למפעל פירות הגולן שברמת הגולן (להלן: המפעל). אחרי הגעת המשאית בה נסעו למפעל, התובע והנתעב ירדו מהמשאית, ואילו אבי התובע המשיך בדרכו, כשהוא נוהג במשאית, לאזור המיועד להעמסה.

בשלב כלשהוא, אחרי שהתובע והנתבע שוטטו במפעל, הם מצאו מלגזה. שניהם, כך נטען, עלו על המלגזה, הנתבע הפעיל את המלגזה שהחלה נוסעת. תוך כדי נסיעת המלגזה, התובע נפל ונפגע קשות ברגלו.

בתביעתו התובע טען לשתי עילות חלופיות. לתאונת דרכים, ותבע הן את הנתבעת מס' 4 ( להלן:אליהו), שהייתה כנטען המבטחת של השימוש במלגזה בביטוח חובה, את הנתבע בהיותו הנהג ביום התאונה, את הנתבעות מס' 1 ו-3 כמי שהיו הבעלים ו/או המחזיקות במלגזה. כן הוסיף ותבע את הנתבעת מס' 5 ( להלן:קרנית), למקרה ויקבע כי האירוע התרחש בעקבות נהיגתו של הנתבע שבוצעה ללא רישיון נהיגה תקף.

לחילופין, התובע הוסיף ותבע את הנתבעות 1 ו-3, בעילה נזיקית. נתבעות אלו צרפו צדדים נוספים במסגרתן של הודעות לצדדים שלישיים. גם הצדדים השלישיים לא קפאו על שמריהם, והם ראו לשלוח הודעות רבות בינם , כן תוך צירוף צדדים רבים ונוספים.

כאמור, ייחדתי את הדיון לשמיעת הראיות באשר לבירור העובדות וסיווג האירוע בו ניזוק התובע. לאחר ששמעתי את ראיות וסיכומי הצדדים, ניתן ואפשרי לסכם כי קיימות מספר פלוגתאות הטעונות הכרעה ואשר הן:

א. נסיבות התאונה.

ב. באם התובע יעבור את המשוכה העובדתית ויוכיח את ההתרחשות, אזי אדרש לשאלה הנוספת השנויה במחלוקת שסבה סביב תחולתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( להלן: החוק ).

ג. היה ויקבע כי התובע הוכיח את ההתרחשות וכי נפגע בתאונת דרכים, או-אז חשוב להכריע בדבר חבותם של הנתבעים לפי העילה בהתאם לחוק, לרבות לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי.

להלן אדון בפלוגתאות בהתאם לסדר הצגתן.

דיון והכרעה

התובע, שכאמור היה בן שלוש שנים ביום התאונה, לא עלה על דוכן העדים וממילא לא מסר את גרסתו. אומר כבר עתה, שאיני מייחס משקל כלשהו לחובתו של התובע בשל הימנעותו מעדות. נסיון החיים והשכל הישר מלמדים כי באשר לנפגע כפי גילו של התובע לרוב הפרטים של האירוע , גם אם עסקינן באירוע טראומטי, נפלטים ולא נשמרים בזיכרונו. ועוד, גם לו התובע, שהינו בן 8 שנים כיום, עלה על דוכן העדים, סביר להניח שלא ניתן היה לייחס לדבריו משקל כלשהוא, בשל גילו ביום התאונה, ביום מסירת העדות והנחת העבודה לפיה חקירתו הנגדית של קטין בגילו של התובע, לא כל שכן ע"י צדדים אחרים ורבים ( 9 במספר), עלולה, בצד הנזק הנפשי, להתיש את העד לפגום בריכוזו ואף להביא לתוצאות לא רצוינות של עיוות האמת לה נחשף. רציונאל זה ישים גם בענייננו, בייחוד לאור גילו של התובע ביום התאונה, מכאן שאיני רואה כי נפל פגם כלשהו באי העדתו של התובע שבעיניי הינה החלטה סבירה .

ועוד, אין לסבור כי כל אימת ובעל דין בוחר שלא להעיד או שלא להביא עד מטעמו, אזי בהכרח אקט זה יהיה בעוכריו. לעיתים רבות קיימת מניעות אובייקטיבית ומשכנעת העומדת ביסודה של ההחלטה שלא להעיד. מקרים כאלה, אינם נוטלים מעוצמת ראיותיו של אותו בעל דין, ואין הם מחזקים את עמדתו של היריב. אלא ראוי ונכון כי ההחלטה תתקבל על סמך מכלול הראיות שהובאו ובמנותק מאותה עדות שלא הובאה.