פסק דין
עניינה של התביעה שלפני הינו שיק על הסך של 73,000 ₪, המשוך על ידי הנתבעת לפקודת התובע (להלן: "השיק").
הרקע העובדתי
1.אין חולק בין הצדדים, כי השיק נמשך לפקודת התובע לצורך הבטחת הלוואה שנתן התובע לבעלה של הנתבעת, מר גיל דובניקוב (להלן: "דובניקוב"), ביום 10.3.03, בסך של 73,000 ₪ (להלן: "ההלוואה") (הסכם ההלוואה מיום 10.03.03 צורף כנספח א לתצהיר עדות ראשית של דובניקוב). אין חולק כי בנוסף להלוואה נשוא השיק, נטל דובניקוב מהתובע שתי הלוואות נוספות, וסך כל ההלוואות עומד על הסך של 153,000 ₪ (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 30-32) - (להלן: "ההלוואות").
2.המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם נפרעה ההלוואה האמורה. לצורך מענה על שאלה זו, יש מקום לפרט, בקליפת אגוז, את מערכת היחסים העסקית בין התובע לבין דובניקוב.
3.ביום 24.6.2004, חתם דובניקוב, באמצעות חברת נורגיל (דובניקוב) סחר בינ"ל בע"מ (להלן: "נורגיל דובניקוב"), שהוא בעל המניות היחיד בה, על הסכם עם הבעלים של פטנט לעיכוב צמיחת שיער (להלן: "המוצר"), ולפיו בתמורה לתשלום הסך של 500,000$, תירשם נורגיל דובניקוב כבעלים של 78.5% מהמוצר.
4.ביום 15.5.2004, חתם התובע על הסכם שותפות עם דובניקוב, המקנה לתובע 50% ממניות חברת נורגיל דובניקוב, וממילא בזכויות במוצר.
5.לשם ביצוע הסכם השותפות הוקמו שתי חברות, האחת בישראל והשנייה בקפריסין. התובע נרשם כבעלים של החברה הישראלית, חברת אן. ג'י. קליניק בע"מ (להלן: "החברה הישראלית"), ואילו דובניקוב נרשם כבעלים של החברה הקפריסאית N.G.CLINIC LIMITED (להלן: "החברה הקפריסאית").
6.ביום 9.9.06 נחתם זיכרון דברים בין דובניקוב לבין ד"ר נחמן ברגר (להלן: "ד"ר ברגר") ומר בכור צבאן (להלן: "מר צבאן") (שניהם יחדיו להלן: "המשקיעים"), אשר עתיד היה להתגבש לכדי הסכם מחייב, לפיו ירכשו המשקיעים 26% ממניות החברה הקפריסאית תמורת סך כולל של 500,000$ דולר ארה"ב (להלן: "זיכרון הדברים") (זיכרון הדברים צורף כנספח ה' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).
7.במסגרת זיכרון הדברים, ועובר לחתימה על הסכם, העבירו המשקיעים מקדמה בסך של 150,000$ דולר ארה"ב (להלן: "המקדמה"). המקדמה שולמה בשלושה תשלומים, בסך של 50,000$ כל תשלום (ראה סעיף 13 לסיכומים מטעם התובע). אלא שלימים, ההסכם לא נחתם וזיכרון הדברים בוטל, בהתאם להסכם מיום 28.2.07 (הסכם הביטול הוצג נ/1). אין חולק כי סכום זה הושב למשקיעים.
8.עוד אין חולק, כי בפגישה אשר התקיימה בבית התובע, ביום 12.11.06 (להלן: "הפגישה"), משך ד"ר ברגר שיק בסך של 215,000 ₪, אשר מועד פירעונו הינו 13.11.06, לפקודת התובע (להלן: "השיק המשוך על ידי ד"ר ברגר"), אשר נפרע (העתק השיק צורף כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית של דובניקוב).
9.המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם השיק המשוך על ידי ד"ר ברגר נמשך לצורך פרעון ההלוואות שנטל דובניקוב מהתובע או שמא מהווה תשלום על חשבון המקדמה על פי זיכרון הדברים.
10.התובע טוען, כי ביום 13.9.06, הופקד תשלום ראשון על חשבון המקדמה בסך של 219,700 ₪, בחשבון החברה הישראלית (דף תנועות בחשבון הבנק של החברה הישראלית צורף כנספח ז' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע) (ראה סעיף 14 לסיכומים מטעם התובע). ואילו התשלום השני הופקד בחשבון החברה הקפריסאית (סעיף 21 לתצהיר עדות ראשית ראשון מטעם התובע).
11.מוסיף התובע וטוען, כי השיק המשוך על ידי ד"ר ברגר, על הסך של 215,000 ₪ מהווה את התשלום השלישי, אותו העבירו המשקיעים לידיו, במסגרת זיכרון הדברים כאמור, זאת בתמורה לחלקו כשותף ובעלים בזכויות במוצר ובחברה הקפריסאית (ראה סעיף 14 לסיכומים מטעם התובע).
12.מנגד, טוענת הנתבעת, כי מאחר ולא עלה בידי בעלה, דובניקוב, להחזיר את ההלוואות בעצמו, פנה הוא לד"ר ברגר, חברו דאז, אשר נחלץ לעזרתו ומשך את השיק מיום 13.11.06, לשם פירעון חובותיו של דובניקוב כלפי התובע, לרבות ההלוואות והריביות (ראה סעיף 2 לסיכומים מטעם הנתבעת).
13.עוד נטען על ידי הנתבעת, כי דובניקוב השיב לד"ר ברגר את הסך של 215,000 ₪, אשר מסר האחרון לפירעון חובותיו כלפי התובע, באמצעות שיקים המשוכים מחשבון גיסו, מר ארליך שמואל (להלן: "גיסו של דובניקוב") בסך כולל של 198,300 ₪ והיתרה באמצעות הספקת סחורה של המוצר במסגרת הזיכיון שקיבל למספר מדינות (העתקי השיקים המשוכים מחשבון גיסו של דובניקוב צורפו כנספח ה' לתצהיר העדות הראשית מטעם דובניקוב).
14.לפיכך, טוענת הנתבעת, כי ההלוואה בגינה נמסר לתובע השיק, סולקה ומשכך, איננה חבה לתובע דבר.
דיון
15.טענת הנתבעת הינה טענת "הודאה והדחה". סיטואציה של הודאה והדחה מתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב, פ"ד נה (5) 193, 194-195). במצב כזה מוטל נטל השכנוע של העובדות "המדיחות" על הנתבע, אשר אם לא יורם על ידו, תתקבל גרסת התובע (ע"א 11100/02 חצור נ' עו"ד דותן, דינים עליון, כרך סו, 920).
16.בענייננו, הנתבעת מודה, כי השיק נמסר לתובע להבטחת פירעון ההלוואה שנטל בעלה, דובניקוב, המהווה "הודאה", אלא שמוסיפה היא כי בעלה פרע את ההלוואה, בבחינת "הדחה" ומכאן שנטל השכנוע עומד לפתחה.