אבנר עוזי נ' הרשקוביץ ואח'

פסק דין

הנתבעים שכרו מהתובע דירת מגורים משך כמעט 7 שנים. ענינה של התובענה בחוב נטען בגין דמי שכירות ובפיצוי בגין נזקים נטענים לדירת התובע.

לטענת התובע :

התובעים שכרו ממנו את הדירה בחודש נובמבר 1998, והוסכם כי התשלומים החדשיים יופקדו לחשבון התובע עקב מצבם של התובעים. כעבור כשנה מצבם הכלכלי של הנתבעים השתנה והם פיגרו בתשלומים למרות התחייבותם לשלם שכ"ד מדי חודש בחודשו. בשנים האחרונות הוארכה תקופת השכירות בהסכמה מבלי לחתום על החוזה מחדש, עותק חתום של החוזה אינו מצוי בידי התובע, הוא צרף לכתב התביעה עותק בלתי חתום וטוען כי מדובר באותו חוזה. המסמך אשר צירף התובע כאמור נחזה להיות שלד של חוזה אשר נעדר כל פרטים המתייחסים לשכירות מסויימת.

בחודש אפריל הודיעו הנתבעים לתובע כי הם מתכוונים לעזוב את הדירה ב – 15.6.2005. שבועיים לפני הפינוי שמע התובע מרעייתו כי אבי הנתבעת נפטר והמשפחה נסעה למרכז הארץ והפינוי נדחה. לאחר תום השבעה הוא ניסה להתקשר לנתבעים, ללא מענה. ב – 15.6.05 הניח התובע מכתב בתיבת הדואר בדירה המושכרת בו ביקש מהנתבעים להתקשר אליו בדחיפות, למחרת בשעה 21:00 הגיע שוב לדירה, האורות דלקו, נשמעו רעשים, הוא צלצל בפעמון וקרא לנתבעים בקול והרעשים פסקו. לטענת התובע אין לו ספק כי הם היו בדירה ושמעו אותו.

למחרת, 17.6.05 נכנס התובע לדירה, הנתבעים לא היו בה עוד, והיא נראתה כאילו ננטשה בחיפזון, רוב הרהיטים לא היו בדירה, רהיטים אחרים וציוד רב נשארו בדירה ובמחסן, הושארה פסולת רבה במחסן ועל הגג, מצב הדירה היה גרוע ביותר, הקירות נצבעו מחדש בצורה חפוזה ורשלנית על גבי נזקים, ועל גבי מפסקים ושקעי חשמל, מתקנים שונים שהוברגו לאריחי הקרמיקה במטבח ובמקלחת נותרו מחוברים וחייבו החלפת האריחים, רצפת החצר הפנימית היתה מזוהמת בשמנים ובצבעים, והיו ליקויים נוספים אשר פורטו בכתב התביעה.

התובע הגיש תקליטור ובו מעין מצגת הכוללת תמונות רבות.

התובע גר, על פי המחשה בתמונת לווין שהגיש במסגרת המצגת, בקרבת הדירה, ולטענתו מרחק 4 דקות.

התובע טוען כי הנתבעים הותירו חובות רבים בדמי שכירות וצירף לכתב התביעה טבלה אשר הכין ביחס לתשלומי שכר דירה לשנים 2004 ו – 2005 ועל פיה נותר חוב בגין דמי שכירות לשנים אלו (עד 09/05) בסך 28,845 ש"ח, וצירף תדפיסי חשבון בנק מתחילת 2004 ועד יוני 2005.

התובע צירף לכתב התביעה מסמך מאת שמאי שכותרתו שערוך נזקים למבנה הבית (נספח יא' לכתב התביעה). הביקורים של השמאי בבית נערכו בינואר 2007 (דהיינו למעלה משנה וחצי לאחר פינוי הנכס). מדוח השמאי עולה כי חלק מהדברים נאמרים על ידי התובע לשמאי (כגון כי מאז עזיבת השוכרים הוא התחיל לשקם את הנזקים באמצעות קבלן שיפוצים ובאופן עצמאי).

דו"ח השמאי אומד נזקים "על בסיס בדיקתו של קבלן השיפוצים יוני שגיב..." ומעריך את עלות התיקונים ב – 21,592 ש"ח. על פי דוח השמאי, בין היתר, עלות שיקום רצפת החצר האחורית על ידי הדבקת אריחי קרמיקה הינה בסך 2,156 ש"ח, ולענין זה אתייחס בהמשך.

כך לגירסת התובע השתלשלות העניינים, החוב והנזקים, וסכום התביעה מורכב מהחוב בשכירות כאמור, הסכום בדו"ח השמאי, שכ"ט השמאי בסך 2,500 ש"ח, הוצאות עבור פינוי ריהוט ופסולת בסך 2,000 ש"ח, הוצאות איתור כתובת ומשלוח מכתב בסך כולל של 500 ש"ח, וריבית בסך 14,500 ש"ח.

גירסת הנתבעים להשתלשלות הענינים שונה בתכלית, והיא בתמצית כדלקמן :

מדובר בבית ישן מאוד שלא שופץ מעולם, למעט החלפת הרצפה בבית, הנתבעים משך כל שנות מגוריהם בבית השקיעו ממיטב כספם על מנת להפכו למקום מגורים ראוי להם ולילדיהם, ומשך שנים רבות השביחו את הבית. (יצויין כי על פי דוח השמאי האמור היה המבנה בן 34 שנים, בעת כניסת הנתבעים לבית).

הנתבעים מפרטים את השיפוצים הרבים שערכו בבית וטוענים כי כולם היו על דעתו של התובע ובהסכמתו.

לטענת התובעים (והדבר אינו מוכחש) התובע ומשפחתו היו בני בית וביקרו בבית מספר פעמים רב כך שדבר לא נעשה בהסתר או בהיחבא.

לטענת הנתבעים, במהלך חודש מרץ 2005 הם שוחחו עם התובע וביקשו ממנו להוריד את גובה השכירות החדשית ולתקן את חדר האמבטיה אשר הרטיבות בה גרמה למחלת ברונכיט לילדם של התובעים כנטען. התובע סירב ועקב כך וברוח טובה, כפי ששררה בין הצדדים משך שנים, הודיעו הנתבעים לתובע כי הם יפנו את הבית ביום 10.6.05 אך ייתכן כי יבחרו להישאר עד סוף חודש יוני בגלל שנת הלימודים.

במהלך שיחה זו עלתה דרישתו של התובע לתשלום חובותיהם של הנתבעים בשכ"ד, הובהר לתובע כי הופקדו בחשבונו כספים נוספים מעבר לנטען על ידו, והובהר לו כי יש לקזז מחובות אלו שיפוצים שנערכו בבית בידיעתו ובהסכמתו ואשר בגינם הוגשו לו קבלות.

השיחה הסתיימה ברוח טובה, והתובע התחייב בפני הנתבעים כי הוא ידאג לשלם על התיקונים שבוצעו בבית משך השנה האחרונה, וכי אלה יקוזז מדמי השכירות. כאשר סיכום זה נודע לרעייתו של התובע היא שמחה כי הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, ובחודש מאי נפגשו הנתבעים והתובע פעמיים, כאשר בפעם השניה לקראת סוף חודש מאי הגיע התובע לבדוק את הבית ואף ביקש מהנתבעים לבצע פעולות שונות טרם העזיבה וביניהן צביעת הבית והחצר הקדמית. בתום הביקור הודיעו הנתבעים לתובע כי בכוונתם להישאר במושכר עד סוף חודש יוני, והוא הסכים לבקשתם.

התובעים טוענים כי בתאריך 17.6.2005 עזבו למעונם החדש בראשון לציון, ואת המפתח השאירו אצל שכנתם היות והנסיונות להשיג את התובע לא צלחו.